הציבור הדתי לאומי בבחירות המקומיות

על רקע הבחירות לרשויות המקומיות שייערכו השבוע, במאמר זה אעמוד על דפוסי ההתמודדות של הציבור הדתי לאומי בבחירות המקומיות לאורך השנים, ועל המאפיינים הייחודיים שניתן לראות בהתנהלות ציבור זה בבחירות הקרובות. לצורך כך, אתמקד בעיקר בהתנהלות של המפלגות הארציות המזוהות עם הציבור הדתי לאומי בזירה המקומית.

אריאל פינקלשטיין

על פי חוקי הבחירות לרשויות המקומיות, רשימה המתמודדת בבחירות למועצת הרשות המקומית יכולה לפעול מתוך זיקה ארגונית-פורמלית למפלגה המיוצגת בכנסת, אך היא אינה מחויבת בכך. במצב זה המפלגה הארצית מוגדרת "סיעת האם" של הרשימה המקומית, והיא מממנת אותה בבחירות. המפלגות הארציות יכולות לפעול ברמה המקומית גם כסיעה. כלומר סיעות הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם, שהתמודדו במפלגה אחת בבחירות לכנסת, יכולות להתנהלות ברמה המקומית כל אחת בנפרד. רשימה מקומית יכולה להיות קשורה ליותר מסיעה או מפלגה ארצית אחת. התמודדות בזיקה למפלגה ארצית אפשרית בעיריות ובמועצות המקומיות, אך לא במועצות האזוריות, שבהן הבחירות למועצה מתנהלות בשיטה שונה, ברמת היישוב ולא ברמת כל המועצה.

אף שלאורך השנים ברמה הכלל-ארצית חלה ירידה בשיעור הרשימות המקומיות שיש להן זיקה למפלגה ארצית, בציבור הדתי לאומי מרבית הרשימות המקומיות המשיכו לפעול בזיקה למפלגות המייצגות את הציבור ברמה הארצית. לפיכך, אתמקד להלן בעיקר ברשימות המזוהות עם המפלגות הללו.

בין סקטוריאליות לאידיאולוגיה

אחת החלוקות המקובלות של מפלגות בפוליטיקה הישראלית היא בין מפלגות סקטוריאליות – שעיקר העניין שלהן הוא בייצוגו של מגזר מסוים ודאגה לצרכיו ולתפיסת עולמו – ובין מפלגות הפונות לקבוצות רחבות יותר של הציבור ומציבות במוקד העיסוק שלהן את טובתו של כלל הציבור, כפי שהן תופסות אותו. דוגמה בולטת למפלגות סקטוריאליות ניתן לראות במפלגות החרדיות ובמפלגת רע"ם, בעוד המפלגות הגדולות, דוגמת הליכוד, המחנה הממלכתי ויש עתיד, משקפות דגם של מפלגות שאינן סקטוריאליות.

המפלגות הארציות המזוהות עם הציבור הדתי לאומי מייצגות מודל פוליטי מורכב יותר. בעבר, המפד"ל היוותה דגם מובהק של מפלגה סקטוריאלית הפונה בעיקר לבני החברה הדתית לאומית ומבקשת לייצג את תפיסת עולמם ואת האינטרסים שלהם. עם זאת, בעשורים האחרונים נעשו מפלגות הציבור הדתי לאומי גם לסמן ימני ברור שמדגיש היבטים אידיאולוגיים ופונה גם לציבור שאינו דתי לאומי בהכרח. כך, מפלגות אלו הפכו לדגם ביניים של מפלגות הפועלות למען האינטרסים של הציבור הדתי לאומי (למשל: הורדת שכר הלימוד בישיבות התיכוניות ומינוי רבנים סרוגים), ובו בזמן עומדות בראש החץ לקידום עקרונות אידיאולוגיים שאין להם זיקה ישירה לאינטרסים מגזריים (למשל: הרפורמה המשפטית). כחלק ממהלך זה החלו המפלגות הדתיות-לאומיות לפנות באופן נרחב יותר גם לקהלים שאינם דתיים, ואף לשלב במפלגותיהן נציגים חילונים, דוגמת איילת שקד.

אולם, בזירה המקומית המפלגות הדתיות לאומיות המשיכו גם בעשורים האחרונים לשמש מפלגות סקטוריאליות המייצגות את הציבור הדתי לאומי בלבד. בינואר 2013 כבשו נפתלי בנט ואיילת שקד בראשות הבית היהודי את הבמה הפוליטית וזכו ב-12 מנדטים בכנסת עם הסלוגן "משהו חדש מתחיל". לפי ההערכות, יותר משליש מהמצביעים למפלגתם לא היו כלל דתיים לאומיים. למרות זאת, בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2013 לא חל שינוי משמעותי באופיין של הרשימות המקומיות שייצגו את המפלגה, כך שהמתמודדים מטעמה היו – רובם ככולם – נציגי הציבור הדתי לאומי שפנו לציבור הדתי לאומי. נראה שהסיבה להתנהלות זו של הציבור הדתי לאומי בבחירות המקומיות נעוצה באופיו הייחודי של השלטון המקומי, שבו ישנו מיעוט בעיסוק בשאלות אידיאולוגיות מופשטות, ומקום נרחב יותר לעיסוק בצרכים קהילתיים.

כוחן של הרשימות הדתיות לאומיות

מניתוח מחקרי שערכתי עם אסף הימן במכון הישראלי לדמוקרטיה, עולה כי מפלגות הציבור הדתי לאומי שומרות על יציבות במידת הכוח שלהן במועצות של הרשויות המקומיות, והן זכו בכל אחת משלוש מערכת הבחירות המקומיות האחרונות למספר הנע בין 90 ל-100 מנדטים (מושבים), ובבחירות 2018 התמודדו 72 רשימות שזכו ב-94 מנדטים.

בבחירות הקרובות פועלות שלוש מפלגות/סיעות ארציות המזוהות – במידה מלאה או חלקית – עם הציבור הדתי לאומי: הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר ונעם בראשות אבי מעוז. בסך הכולל ניתן לזהות 79 רשימות מקומיות המתמודדות בזיקה לאחת או יותר מהמפלגות הארציות הללו, לכאורה עלייה קלה לעומת הבחירות הקודמות.

למעשה, בין מערכת הבחירות הנוכחית לקודמת חלו מספר שינויים לא מבוטלים. שינוי אחד מתבטא בהגברת מידת הפיצול והתחרות בין המפלגות הדתיות לאומיות. גם במערכות הבחירות הקודמות היו שתי מפלגות ארציות המזוהות עם החברה הדתית לאומית: המפד"ל/הבית היהודי והאיחוד הלאומי/תקומה. בבחירות 2018, למשל, ניתן היה לאפיין שלושה סוגים של התמודדויות של רשימות המצויות בזיקה לשתי מפלגות אלו: 44 מתוך 72 הרשימות התמודדו בזיקה משותפת לבית היהודי ולאיחוד הלאומי/תקומה; 18 רשימות התמודדו בזיקה לבית היהודי בלבד; ו-10 רשימות התמודדו בזיקה לאיחוד הלאומי/תקומה. כלומר, המאפיין הדומיננטי היה של ריצה משותפת בין הבית היהודי והאיחוד הלאומי במישור המקומי.

לעומת זאת, בבחירות הנוכחיות כמעט שלא מתקיים שיתוף פעולה בין המפלגות הדתיות לאומיות. מתוך 79 הרשימות המתמודדות בבחירות אלו מטעם המפלגות הדתיות לאומיות, רק 5 רשימות הן רשימות המשותפות לציונות הדתית ולעוצמה יהודית. שאר הרשימות הן רשימות שבהן המפלגות הללו מתמודדות באופן עצמאי או בשיתוף עם מפלגה אחרת שאינה דתית לאומית (45 רשימות של הציונות הדתית, 26 של עוצמה יהודית ו-3 של נעם). יתרה מזו, בבחירות 2018 הייתה רק רשות מקומית אחת (צפת) שבה התמודדו שתי רשימות שונות המזוהות עם המפלגות הדתיות לאומיות. בבחירות הקרובות, לעומת זאת, ניתן למצוא 19 רשויות שבהן קיימת רשימה של הציונות הדתית המתחרה ברשימה של עוצמה יהודית, ובירושלים וראש העין קיימת גם רשימה דתית לאומית שלישית המתמודדת בזיקה למפלגת נעם.

הייחודיות של עוצמה יהודית

נראה שאחת הסיבות להבדלים בין מערכת הבחירות הקודמת לנוכחית היא האופי הייחודי של מפלגת עוצמה יהודית. בניגוד למפלגת הציונות הדתית, שכשמה כן היא, מפלגה הפונה בעיקר לציבור הציוני דתי, מפלגת עוצמה יהודית היא מפלגה מגוונת יותר, ואף שמרבית חברי הכנסת שלה מזוהים עם החברה הדתית לאומית, קהל המצביעים שלה מגוון הרבה יותר, וככל הנראה שיעור ניכר מתוכו אינו נמנה עם החברה הדתית לאומית. אלא שבניגוד למפלגות דתיות לאומיות בעבר שפתחו את השורות בזירה הארצית אך בזירה המקומית פעלו בדפוס הסקטוריאלי, מפלגת עוצמה יהודית פונה בזירה המקומית לקהל מצביעים פוטנציאלי מגוון יותר.

ניתן לאפיין סוגים שונים של רשימות של עוצמה יהודית. יש רשימות מקומיות של עוצמה יהודית שאינן פונות רק לציבור הדתי לאומי, וגם חלק מהמועמדים המרכזיים בהן אינם דתיים לאומיים כלל. בעפולה, למשל, מתמודדת עוצמה יהודית ברשימה עם ש"ס ונציגה ברשימה הוא כפיר סרוסי, שכיהן בעבר כחבר מועצה בעיר מטעם הליכוד. בראש רשימת עוצמה יהודית ברמלה עומד הזמר החרדי בני אלבז, שהיה מזוהה בעבר עם מפלגת ש"ס ואף כיהן מטעמה כחבר מועצה. במקרים אחרים רשימת עוצמה יהודית מזכירה יותר רשימות קלאסיות של הציבור הדתי לאומי. כך למשל, בראש רשימת עוצמה יהודית באשקלון עומד חבר מועצת העיר המכהן מטעם הבית היהודי, עמיחי סיבוני, שהיה בעבר מיועציו הקרובים של נפתלי בנט, וגם שאר בכירי הרשימה תואמים לפרופיל של נציגי הבית היהודי בעבר. במקרים רבים נראה שעוצמה יהודית מבקשת ליצור איזון בין פנייה לציבור הדתי לאומי ובין פנייה לציבור רחב יותר. כך למשל, בראש רשימת עוצמה יהודית בפתח תקווה עומדת גילה בן נאים, שכיהנה בקדנציה האחרונה כחברת מועצה מטעם הבית היהודי, ובמקום השני הוצב שימי גולן, פעיל מקומי שאינו מזוהה עם הציבור הדתי לאומי. הייחודיות של עוצמה יהודית מתבטאת גם בכך שמטעם המפלגה בבחירות הקרובות מתמודדת רשימה בעיר החרדית ביתר עילית, שאין בה כלל קהילה דתית לאומית, דבר שאין לו תקדים בזירת המפלגות הדתיות לאומיות.

העובדה שמפלגת עוצמה יהודית אינה מתמודדת בחלק מהרשויות כרשימה דתית לאומית קלאסית מתבטאת גם בקמפיינים של חלק ניכר מרשימות המפלגה, התואמים במידה רבה את המדיניות הארצית שהמפלגה מקדמת. הקמפיינים מתמקדים בסוגיות של ביטחון אישי, דוגמת גניבות רכבים וחיזוק השיטור העירוני, והם עשו זאת עוד בטרם המלחמה גרמה לכך שגם רשימות אחרות החלו לעסוק בתחום הביטחון האישי, שבדרך כלל מזוהה פחות עם השלטון המקומי. המפלגה גם מגלה עניין רב במתיחות בין יהודים לערבים במישור המקומי, וזו ככל הנראה הסיבה לכך שיש לה רשימות רבות בערים מעורבות דוגמת רמלה, נוף הגליל, ירושלים, עפולה וחיפה.

לאור דברים אלו, ניתן אולי לטעון שאין זה נכון להגדיר את מפלגת עוצמה יהודית כמפלגה הפונה לציבור הדתי לאומי, אך נראה לי שישנם בכל זאת היבטים בדפוסי הפעילות של הרשימות המוכיחים כי המפלגה פונה לציבור זה. מתוך 20 רשימות מקומיות שעוצמה יהודית מתמודדת בהן באופן עצמאי, ללא חיבור למפלגה ארצית נוספת, ב-13 רשימות נבחרה האות "ב" כאות של הרשימה. כידוע, אות זו הייתה מזוהה במשך שנים עם המפד"ל, וברור שהשימוש בה אינו מקרי ומהווה איתות ופנייה לקהל יעד מסוים (הרשימות המזוהות עם הציונות הדתיות בוחרות בדרך כלל באותיות "טב" או באות "ט" בלבד).

השינוי שחל במפלגות הארציות של הציבור הדתי לאומי, מביא לכך שיש רשויות שבהן הזיהוי עם המפלגות הארציות יכול להיחשב נטל ולא נכס

עלייה בשותפות עם החרדים

תופעה ייחודית נוספת בבחירות הקרובות היא החיבור בין רשימות מקומיות של המפלגות הדתיות לאומיות לרשימות מקומיות של המפלגות החרדיות, שבעבר התקיימה רק בשוליים. בדרך כלל הדבר נעשה ברשויות שבהן הציבור החרדי והדתי מהווה מיעוט, ולכן יש הרגשה חזקה יותר של שותפות אל מול הרוב החילוני המובהק בקרב אוכלוסיית הרשות, וכן יש חשש שריצה נפרדת תביא לכך שהרשימה הדתית או החרדית לא תעבור את אחוז החסימה.

בבחירות 2018 התמודדו שלוש רשימות מסוג זה: בתל אביב (בשיתוף עם אגודת ישראל), במבשרת ציון (בשיתוף עם ש"ס) ובקריית טבעון (בשיתוף עם דגל התורה). בבחירות הנוכחיות, לעומת זאת, ניתן לזהות לא פחות מ-15(!) רשימות משותפות של המפלגות הדתיות לאומיות עם מפלגות חרדיות. מי שמובילה את הקו של שיתוף הפעולה עם המפלגות החרדיות היא מפלגת הציונות הדתית, שמטעמה מתמודדות 11 רשימות מסוג זה: חמש רשימות משותפות עם דגל התורה (אחת מהן גם עם עוצמה יהודית), חמש רשימות משותפות עם ש"ס ורשימה אחת משותפת עם אגודת ישראל. בנוסף, לעוצמה יהודית יש ארבע רשימות משותפות עם ש"ס (ואחת מהן גם עם אגודת ישראל). למעשה, ל-15 הרשימות הללו ניתן לצרף גם את רשימת יהדות התורה בפתח תקווה, שעל פי הפרסומים בתקשורת צורפו אליה נציגים של מפלגת נעם אף שאין לכך ביטוי רשמי בזיקה המימונית של המפלגה או בשם שלה.

מרבית ההתמודדויות של רשימות משותפות לחרדים ולדתיים לאומיים הן בערים גדולות במרכז הארץ (דוגמת תל אביב, רמת גן, ראשון לציון, בת ים, ראש העין) או בערי הפריפריה (כדוגמת כרמיאל, אשקלון, מעלות, נוף הגליל, קריית מלאכי ועפולה). ההתרחבות של התופעה הזו היא ככל הנראה תולדה של ההתקרבות ברמה הארצית בין המפלגות הדתיות לאומיות למפלגות החרדיות שהגיעה לשיא בהקמת הממשלה הנוכחית.

גידול ברשימות עצמאיות

לסיום הדברים, חשוב להצביע על תופעה מעניינת נוספת שהתחזקה בבחירות האחרונות: רשימות דתיות לאומיות שמתחרות ללא זיקה למפלגות הדתיות לאומיות בזירה הארצית. ב-20 רשויות מקומיות שבהן התמודדו בבחירות 2018 רשימות של הבית היהודי או האיחוד הלאומי/תקומה, אין כיום אף לא רשימה אחת המתמודדת בזיקה למפלגת הציונות הדתית או עוצמה יהודית. בחלק מהרשויות הללו קיימות רשימות מקומיות מובהקות של הציבור הדתי לאומי, אך הן פועלות באופן עצמאי ללא קשר למפלגות הארציות.

את התופעה הזאת היה ניתן לראות בשוליים כבר בבחירות 2018. רשימת מאמינים בשוהם, שהתמודדה בבחירות 2013-2003 בזיקה למפלגת המפד"ל/הבית היהודי, התמודדה בשנת 2018 באופן עצמאי, ללא כל קשר למפלגה ארצית, וכך היא עושה גם בבחירות הקרובות. גם ברעננה, לאחר שבבחירות 2013-2008 התמודדו רשימה אחת או שתיים הקשורות למפלגות הדתיות לאומיות הארציות, בבחירות 2018 התמודדו שתי רשימות שניתן לזהות כדתיות לאומיות ואף לא אחת מהן הייתה קשורה למפלגה ארצית. אלא שבבחירות הקרובות המגמה מתעצמת, וניתן לזהות אותה גם בערים נוספות דוגמת מודיעין וגבעתיים. בבית שמש ראש רשימת הבית היהודי בבחירות הקודמות, רינה הולנדר, מתמודדת ברשימה דתית לאומית עצמאית, אף שמולה מתמודדת רשימה דתית לאומית שפועלת תחת מפלגת הציונות הדתית.

ככל הנראה, התעצמות המגמה הזאת היא תמונת מראה של המגמה הקודמת. השינוי שחל במפלגות הארציות של הציבור הדתי לאומי, שמנהיגיהן מזוהים בעיקר עם הציבור החרד"לי, מביא לכך שיש רשויות שבהן הזיהוי עם המפלגות הארציות יכול להיחשב נטל ולא נכס, אף בעיני מי שפונה לקהל הדתי לאומי. כמה מראשי הרשימות המקומיות הללו אף התבטאו בפומבי בשנים האחרונות כנגד מה שהם תופסים כהקצנה של המפלגות הדתיות לאומיות בזירה הארצית. אף שלעת עתה הדבר רחוק מלהיות הסטנדרט, ייתכן שבהדרגה הציבור הדתי לאומי יצטרף למגמה הכלל-ארצית של צמצום הקשר והזיקה הרשימות המקומיות והמפלגות הארציות.

ד"ר אריאל פינקלשטיין הוא ראש פרויקט שלטון מקומי במכון הישראלי לדמוקרטיה. הוא בעל תואר ראשון מהתוכנית המשולבת ללימודי פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ) באוניברסיטה העברית, ותואר שני במדיניות ציבורית עם התמחות במנהל שלטון מקומי מאוניברסיטת חיפה, כחלק מתוכנית "צוערים לשלטון המקומי" של משרד הפנים.