הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פרשת וירא עוסקת במספר נושאים, ביניהם הברית המדינית האיסטרטגית בין אברהם אבינו ואבימלך. בדרך כלל ממעטים לעסוק בה מפאת חשיבות שאר הנושאים. אולם היא חשובה ביותר, ובעלת השלכה לדורות. בימים שבהם עולה לדיון ציבורי ההשלכות של הברית האסטרטגית עם ארה"ב נראה שלעיסוק בנושא זה יש משנה חשיבות.
לעיתים נוצר הרושם שהתורה מסתייגת מבריתות אסטרטגיות ומעדיפה להסתמך רק על הכח העצמי של עם ישראל ועל הקב"ה. האמנם?!
הרקע לברית של אברהם אבינו עם אבימלך היה מסע ההיאחזות של אברהם בארץ כנען, לאחר ההבטחה בברית בין הבתרים. אברהם עובר מ'אלוני ממרא' לנגב, שבשליטת אבימלך. "ואולי נסע משם לארץ פלשתים כדי לשכון בכל הארץ אשר נתן לו האל, פעם בזה ופעם בזה, כדי שיחזיק בכולה. כי ארץ פלשתים בכלל הארץ שנתן לו האל" (רד"ק בראשית כ א).
ברית אסטרטגית מסדירה את היחסים שבין מדינות ומגדירה את המחוייבות ההדדית להגן על בעלת הברית מפני צד שלישי. ברית אסטרטגית עם שותף אמין ונאמן היא אחד הכלים המדיניים שמעצימים את כוחה של המדינה, מחזקים את הביטחון הלאומי שלה, ומקנים לה שקט ויציבות ביטחונית. הברית נובעת מאינטרסים משותפים של שני הצדדים. כל אחד מהצדדים 'משלם' מחיר לקיומה ותמורת זאת הוא זוכה ל'רווחים' איסטרטגיים. במקרים רבים הברית אינה סימטרית וצד אחד זקוק לה יותר מהשני.
הברית עם אבימלך הייתה הראשונה מבין שלושת הבריתות שנכרתו ע"י האבות: אברהם ויצחק, עם אבימלך והפלישתים, ויעקב עם לבן וארם (פדר"א ל"ה). הברית הייתה ביוזמת אבימלך שהתוודע לעוצמתו של אברהם, כשהקב"ה לצידו. "לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו"(רש"י כא כב). עוצמתו איימה על אבימלך ועל המשך שלטונו. מאידך, עוצמתו כבעל ברית יכלה לחזק את מעמדו האיסטרטגי של אבימלך באזור. אבימלך פעל מתוך ראייה ארוכת טווח לביטחונם ולמעמדם של צאצאיו: "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" (בראשית כא כג) ש"הם ג' דורות" (לק"ט שם). אבימלך דרש מאברהם להישבע על הברית כדי שתחייב גם את צאצאיו. אברהם הסכים למרות שידו הייתה על העליונה.
במהלך השנים עשויות להיות התרחשויות ותמורות שיעמידו במבחן את יציבות הברית: חילוקי דעות בין בעלי הברית, השתנות האינטרסים, או איום מצד גורם שלישי, שמחייב את בעלת הברית להתייצב לצד בן בריתה. מבחינה היסטורית, למרות שהבריתות לא נשמרו לנצח, עדיין הייתה בהן תועלת איסטרטגית לשעתן. ככל שהאינטרסים המשותפים של בעלי הברית הם ארוכי טווח, כך הברית תהיה יציבה יותר.
הברית עם אבימלך שנויה במחלוקת. מצד אחד, הסוברים שאסור היה לאברהם להסכים להצעת הברית של אבימלך: או משום שבאופן עקרוני אין לתת אמון בברית עם הנכרים (ר' פלטיאל בראשית שם) או משום שהקב"ה כבר הבטיח לו את ארצו. לפי גישה זו גרמה הברית לעם ישראל צרות מידי הפלישתים בעתיד (בר"ר נד ד, חזקוני כא ל, ואלשיך) ואף נסיון העקידה בא על אברהם בעקבות ברית זו (רשב"ם בראשית כב א). מצד שני, הסוברים שהברית הייתה נצרכת לשעתה ועם ישראל קיבל על עצמו את המגבלות האסטרטגיות שנבעו מהברית. כגון: ביציאת מצרים שלא "דרך ארץ פלישתים" (ב"ר נד ב), בהמנעות של יהושע ושל דוד לכבוש את ירושלים מידי היבוסים (רש"י שמ"ב ה ו) ובאפשרות של שמשון להילחם בפלישתים (סוטה י א, ברש"י ובמהרש"א). עפ"י גישה זו, גם למדינה שמאמינה בקב"ה אסור לסמוך על הנס. עליה לדאוג לביטחונה, ולנקוט אמצעים בדרך הטבע, ובכלל זה כריתת ברית אסטרטגית למרות שזו לא תחזיק לנצח. השאלה היא עם מי כורתים ברית, ומהי מידת אמינותו ונאמנותו. (וירא תשע"ה)
