ד"ר יצחק קניגסברגשלושת האנשים שנענו לבקשת אברהם אבינו להתארח אצלו והתכבדו בארוחה דשנה, הודיעו לאברהם: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח',י'). שרה אמנו שמעה את הדברים הללו והגיבה כך: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר
אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" ?! (שם יב').
את דבריה של שרה ניתן לקרוא עם סימן שאלה (?) כשואלת: ריבונו של עולם איך תביא לי עדנה אחרי בלותי ? , וניתן גם לקרוא אותם עם סימן קריאה (!) כקובלת: מן הראוי היה שתהיה לי עדנה לפני בלותי, ולא עכשיו ששנינו זקנים באים בימים!
על שאלה / קבילה זאת של שרה ענה הקב"ה: "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (שם יד').
לאור הדברים האלה נשאלות שתי שאלות. האחת: איך ניתן להשיב את העדנה והפוריות לאחר תקופת הבלות, ולאחר ש:
"חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים" (שם יא') ? והשנייה: מדוע נתן הקב"ה בן לאברהם ושרה בתקופת הבלות, ולא בתקופת הפוריות?
בכדי לענות על השאלה הראשונה, ננסה לעקוב אחר תהליכי ההפריה בתקופת פוריות האישה, ומה הם השינויים העוברים עליה בתקופת הבלות. בכדי שתתבצע הפריה יש צורך בביצית, ויש לאפשר כניסת תאי זרע כדי שתתבצע ההפריה. בגיל הפוריות של אישה, אחת לתקופת מחזור חודשי מבשיל אחד הזקיקים המכיל את הביצית, בוקע ויוצר ביוץ. לאחר הביוץ נודדת הביצית מן השחלה אל החצוצרה, שם נוצר המפגש עם תא הזרע שיפרה אותה. במקביל, הזקיק הופך לגופיף צהוב המפריש הורמונים אל מחזור הדם. הורמונים אלו מסייעים בהשרשת ההריון ברחם. לאחר ההפריה נודדת הביצית המופרית אל הרחם ומשתרשת בו. על בקרת תהליך ההפריה אחראים ההורמונים (תרכובת כימית המשמשת ככלי תקשורת בין התאים), שהידועים מביניהם הם האסטרוגן והפרוגסטרון.
סמוך לתקופת הבלות אצל האישה, מספר הזקיקים הולך ומתמעט – עד שלא נוצרת כמות מספקת של הורמונים לתהליך הביוץ – ולכן מופיעים דימומים לא סדירים עד להפסקת המחזור החודשי .
בעת הבשורה להולדת הבן כעת חיה, שרה אמנו הייתה בתקופת הבלות כעדותה: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה", ולאחר הפסקת המחזור החודשי כעדות התורה: "חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים". שרה אמנם חשבה שכל מערכת ההפריה שלה קרסה בגלל הפסקת המחזור החודשי – אורח כנשים, אך קיימת אפשרות שהקב"ה שימר את מערכת ההפריה שלה כבתקופת הפוריות, כפי שתוארה לעיל, כדי שהיא תוכל ללדת בן בתקופת הבלות: "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר". היום היינו קוראים לזה טיפולי פוריות הורמונאליים. טיפולים אלה מאפשרים אפילו לנשים בנות שישים, אחרי בלותן, להיות להן עדנה וללדת .
בכך ענינו על השאלה הראשונה.
בנושא הבטחת המשך הזרע, הקב"ה העמיד את אברהם ושרה בניסיון קשה מאד. ההבטחות להמשך הזרע שניתנו לאברהם ביציאתו מחרן בדרכו לארץ כנען, בברית בין הבתרים ובברית המילה, התעכבו. תקופת הפוריות של שרה הלכה והתקצרה, ועמה הלכה ונגוזה התקוות לקיום ההבטחה להמשך הזרע. אברהם ושרה עמדו במבחן ניסיון הבטחת הזרע, גם כאשר הקב"ה הביא אותם לקצה גבול הסבלנות והצער של בן אנוש.
על השאלה השניה: מדוע העמיד הקב"ה את אברהם ושרה בניסיון הקשה הזה? קשה לענות. התשובה לכך רחוקה מהבינה האנושית, ונמצאת אי שם בשיקול האלוקי: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה' " (ישעיהו נה', ח'). (וירא תשע"ה)
