כאשר ביקשתי בקבוצה של אנשים המכונים 'דתיים': '"מי שחושב כי הוא דתי שירים את ידו", אף אחד לא הרים את ידו. לתמיהתי, השיבו רוב החברים כי הם אינם בטוחים שהם דתיים, בשל חוסר הסכמה להגדרה. כאשר מתווסף למונח מסוים מונח מבהיר, אות הוא לכך כי ההגדרה של המונח הראשון לוט בערפל. כך בדוגמה זו קיימים המונחים הבאים: דתי לייט, דתי חזק, דתי אמיתי, דתי לבן, דתי שחור, דתי פרקטי, דתי מסורתי, דתי בתיאוריה, דתי בפועל. ועוד ועוד.
מה זה דתי? מי קובע מיהו דתי? מי המציא את המונח? האם כולם מתכוונים לאותו 'דתי' בהשתמשם במונח? האם עצם השימוש במונח אינו מפלג את העם, מתייג אותו לחינם?
דת היא מילה פרסית שמשמעותה חוק/מנהג. הפסוק "ואת דתי המלך אינם עושים" נאמר על כל היהודים, לא על הדתיים, כי לא היו דתיים, היו יהודים. וכיצד אנו מכנים 'לא דתי'? נכון, חילוני! האם זה אינו מושג מעוות ומפלג? חילון הוא ההיפך מקודש, כלומר הדתי הוא קדוש והחילוני אינו קדוש! דברי הבל של ממש! במונחים שרווחו לא מזמן, 'חופשי' ו'אדוק', אף שגם הם אינם משקפים נאמנה את המצב, הייתה לפחות התאמה בין הכינויים – חופשי מן המצוות ואדוק במצוות. כיצד השתרבב מונח החילון להופכי של הדתי?
אפשר שהתשובה נמצאת בחקר האינטרס בשימוש במונח. למי יש עניין שניקרא דתיים ומדוע? לנוצרים יש עניין כזה, לא לנו. הקתוליזם בחר במכוון שלא לקיים מצוות, אף שהן מהוות את עיקר תוכנה של הברית הישנה (=חמישה חומשי תורה). כבר אמר פאולוס מן השליחים הבכירים כי "לנו אין אלא כוונה בלבד". בוויכוח בינו לבין פטרוס, ידו גברה והנצרות החליטה לא לקיים מצוות מעשיות הכתובות בתורה אלא להיות אנשים ערכיים (אהבה, חמלה, חסדים וכדומה).
מבחינתם, ניצחון מכבי תל אביב או הצלחת כיפת ברזל קשים לעיכול יותר מהקמה של 1,000 ישיבות!
על פי הכנסייה, קיום המצוות מכונה מעשה דתי, והוא מתאים רק ליהודים ש'בבשר', קרי אנחנו. הם 'היהודים' ש'ברוח' כבר אינם זקוקים למצוות מעשיות. קיום המצוות המעשיות (=להיות דתי) על ידי היהודים, לא רק שאינו מפריע לתיאולוגיה הנוצרית אלא תומך בה, הוא מעיד על נחיתותנו ואפסותנו.
התפיסה התיאולוגית הזו יצרה מצב מוזר עם הקמתה של מדינת ישראל. כל הצלחה לאומית שלנו מפילה עוד נדבך של אמונה נוצרית קתולית. מדינת ישראל מנוגדת לחלוטין לאמונתם, שלפיה הקב"ה עזב את עם ישראל ובחר בהם. לעומת זאת, כל מעשה המכונה דתי מחזק את התיאולוגיה הנוצרית. ההבחנה בין שני המושגים נמצאת בבסיס האמונה הנוצרית. מבחינתם, ניצחון מכבי תל אביב או הצלחת כיפת ברזל 'קשים' לעיכול יותר מהקמה של 1,000 ישיבות! התעסקות במצוות, כלומר להיות 'דתי', לא מעידה לדעתם על היותנו העם הנבחר. אין בלימוד התורה יסוד לאומי המקעקע את אמונתם, בדומה לניצחון מכבי תל אביב. יש להם אינטרס תיאולוגי לכנותנו דתיים.
להם ולנו אומר: אנחנו יהודים! כל היהודים היושבים בארץ ישראל מקיימים את רוב המצוות, גם אם אינם מתכוונים לכך. יהודי שיושב בארץ, משרת בצבא, משלם מיסים, מכבד את הוריו, מחנך את ילדיו וכו', לא סתם מקיים מצוות אלא מקיים מצוות מדאורייתא. כל ההוויה הסובבת אותו כל ימות השנה גם מבלי שירצה בכך הינה הוויה יהודית. בטעות, בגלל השימוש במונח 'דתי', שומרי המצוות מזוהים רק עם הריטואליים הפולחניים כמו תפילין ולולב, אבל היהדות אינה דת אלא אורח חיים. אין תחום בחיינו שאינו מכוסה על ידי הוראות מדויקות לאותו אורח חיים יהודי. ודוק, לא אורח חיים דתי, אורח חיים יהודי.
זה אינו מצג שווא אידיאלי, זהו המצב. אנו מתייגים עצמנו לדעת, על בסיס מונח שגוי המשרת את התיאולוגיה הנוצרית.
hazutg@gmail.com