האומנם "דיינו"?

אחד הפיוטים שלכאורה יהיה קשה לנו לשיר השנה, הוא הפיוט "דיינו". השנה, כשאנו שרויים בתוך מלחמה, יהיה טבעי שלא נסתפק במועט. האם נוכל לומר  "דיינו" בעיצומה של מלחמה קשה וארוכה, בשעה שכל כך הרבה חיילים ואזרחים נפלו ונרצחו, בשעה שהחטופים לא חזרו לביתם, ובשעה שרבים נעקרו מביתם ועדיין אין אנו רואים את האור שבמקצה המנהרה? המלחמה הקשה שאנו חווים דורשת מאיתנו התבוננות נוספת על משמעותו של הפיוט "דיינו".

הפיוט "דיינו" מורכב מ-15 שורות, שכל אחת מהן מתארת נס אחד שנעשה לעם ישראל במהלך יציאת מצרים ועד כניסתנו לארץ. בדרך כלל, האירועים מתוארים לפי סדר כרונולוגי הדרגתי. אולם, יש פעם אחת שסדר האירועים אינו כרונולוגי. הפיוט פותח: "אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ", ולאחר שכבר יצאנו ממצרים חוזרים לאירוע קודם: "אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ." מדוע שינה מחבר הפיוט את סדר האירועים?

כדי לענות על שאלה זו, נתבונן על יציאת מצרים של דורנו – היציאה ממחנות ההשמדה. המלחמה הוכרעה בפלישתן של בנות הברית לנורמנדי. באותו זמן, הכלואים במחנות ההשמדה לא ידעו מאומה על מה שהתרחש בחוץ, ולכן הפלישה עצמה לא הייתה משמעותית לגביהם. רק לאחר שיצאו לחירות והחלו לשמוע על האירועים שקדמו ליציאתם, היו יכולים להכיר בשלבים שקדמו לשחרור ממחנות ההשמדה. זכורני שאמי ז"ל סיפרה שהם הלכו בצעדת המוות בקור הגדול, ולאחר שקמו משנתם באחד האסמים, הגיע לפתע חייל רוסי ואמר לכולם – משוחררים. שורדי השואה לא ידעו באותו הרגע כיצד גואלים אותם ומוציאים אותם לחירות.

תהליך יציאת מצרים מוכר וידוע, ובכל זאת אנו מתבקשים לשחזר את סדר האירועים כאילו שיציאת מצרים מתרחשת כעת. הפיוט "דיינו", אם כן, הוא היישום של המהלך שנקראנו לעשות בכל הלילה הזה, לראות את עצמנו כאילו יצאנו עתה ממצרים. מתוך הפרספקטיבה הזו, כל שלב ושלב מעורר התפעלות בדיוק כמו שהרגישו עם ישראל בשעה שיצאו ממצרים. לכן, אנחנו מתארים את "מכת הבכורות" לאחר יציאת מצרים, בדיוק כמו שישראל באותה תקופה ידעו עליה רק לאחר יציאת מצרים.

הסיפור של הדור שלנו יסופר על ידי הדורות הבאים כנדבך הכרחי לתקומתה של מדינת ישראל

במהלך שמחת תורה כבש חמאס חלקים מעוטף עזה. הוא רצח ואנס וגזל מאלו שהיו ביישובים ובמסיבה בקיבוץ רעים. זו הייתה זוועה, אולם כבר מהיום הראשון קמו גיבורים שלא המתינו לצו 8 ורצו להילחם ולהגן על היישובים תוך סיכון חיים גדול. חלקם נפלו, וכך לאחר זמן צה"ל נכנס לתמרון קרקעי שבמהלכו הושמדו תשתיות, חוסלו מחבלים ושוחררו מספר חטופים.

ליל הסדר של השנה לא יהיה דומה לכל הסדרים שקדמו לו בשנים האחרונות. בתקופה הזו אנו חווים כאב גדול, אבל גם שומעים על רוח הגבורה של עם ישראל. כאב ותקווה, תסכול ועידוד. זו תקופה שדורשת עיבוד ושחזור. יש כל כך הרבה סיפורים שאנחנו עוד לא מכירים שמתארים סיפורי גבורה של לוחמים.

כבר מהרגע הראשון, כשרבים מאיתנו היו הרחק מיישובי העוטף, היו קרבות שבהם חיילים מסרו את נפשם כדי להגן עלינו. גם בתוך החושך הנוראי של התקופה, היו נקודות אור חשובות ומשמעותיות.

בליל הסדר הזה נוסיף ונספר גם את סיפור יציאת מצרים של תקופתנו כפרק נוסף לאותו סיפור היסטורי שהתרחש לפני שנים רבות. גם כאשר אנו נמצאים בעיצומה של המלחמה, נדרשים אנו להאמין שאנחנו בתקומה חדשה של האומה. אין באפשרותנו לראות את המהלך כולו, ואין אנו מודעים לכל הניסים. הסיפור של הדור שלנו יסופר על ידי הדורות הבאים כנדבך הכרחי לתקומתה של מדינת ישראל. גם בשעה קשה זו ישנם "אירועים נסתרים", שלעתיד לבוא יידעו על קיומם ויוכלו להתבונן על תקופתנו מפרספקטיבה רחבה יותר.