פתיחת התפילה ביום הכיפורים

'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה'.
האותיות החותמות את המילים שבפסוק מרכיבות את שמו של התנא רבי עקיבה. ביום הכיפורים אנו נבראים מחדש בדיוק כמו האור שנברא בתחילת בריאת העולם. נקודה זו מתבארת ממשנתו של רבי עקיבא עצמו בסוף מסכת יומא: "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים שנאמר: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם' ואומר: מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל". רבי עקיבא ממשיל את טהרתם של ישראל בעיצומו של יום הכיפורים לטהרה במקווה. כשם שהמקווה מטהר את הטמאים, כך הקב"ה מטהר את ישראל.
בערב יום הכיפורים מוטלת חובה מיוחדת של טבילה ומסביר ה'שם משמואל', שכאשר אדם נכנס למים הוא מאבד את חיותו, הוא מצוי בחושך ולא רואה כלום, וברגע שהוא יוצא מתוך המים דומה לאדם הנולד מחדש. לכן יש צורך להקפיד, שבמהלך הטבילה יהיה כל הגוף מכוסה במים כך שלאחר יציאתו של האדם מהמקווה ייחשב כאילו נולד מחדש.
רבי עקיבא עצמו נולד מחדש שהרי עבר שינוי דרמטי בחייו. בתחילת דרכו היה רועה צאן ולאחר התמסרות גדולה בתורה הפך לאחד מעמודי התווך של מוסרי התורה שבעל-פה. רבי עקיבא מסמל אף את ההתמסרות הגדולה על קדושת השם. בזמן שסורקים את בשרו הוא מקבל עול מלכות שמים וזועק: 'שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד'. כדי להגיע משלב הזריעה לשלב הפרי משלב האור לשלב השמחה כלשון הפסוק: 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה' יש צורך במאמץ ניכר. מיד לאחר מכן אומרים אנו את 'כל נדרי' ומזמינים את כלם להשתתף בתפילה. אין בודקים מי נכנס לבית הכנסת. ההמשך, לכאורה, תמוה. אנו מבקשים את סליחתו של הקב"ה: 'סלח נא לעם הזה כגודל חסדך'. ומיד לאחר מכן אנו אומרים שלש פעמים: 'ויאמר ה' סלחתי כדברך'. עוד בטרם כניסתנו ליום הכיפורים ניצבים אנו בבקשה שה' יסלח לנו. הכיצד יכולים אנו לבקש מהקב"ה, שיסלח לנו כבר בתחילת היום, לפני שעברנו את תהליך הכפרה?
מיקומו של פסוק זה בפתיחת התפילה קשור להקשרו המקראי. לאחר חטא המרגלים מבקש משה מהקב"ה שיסלח לעם. בתקופת המדבר מוביל הקב"ה את ישראל בהנהגה נסית ונושאו כאומן הנושא את היונק. כשם שהאב סולח לבנו כמו שהוא, כך מבקש משה מהקב"ה שיסלח לעם ישראל. השראה להסבר זה ניתן לדייק מתוך תשובתו של ה' למשה: 'וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ' (במדבר יד, כ – כג)
אמנם ה' מקבל את תפילתו של משה – 'סלחתי כדברך' – אבל הקב"ה מתנה ומגביל את הסכמתו 'ואולם חי אני… כי כל האנשים הרואים את כבודי וגו'… וכל מנאצי לא יראוה"… אין בכך סליחה ומחילה גמורה, זו הסכמה מותנית. התשובה 'סלחתי כדברך', פירושה הצהרה ראשונית שהקב"ה מתכוון לסלוח לעם ישראל. אולם כדי להגיע למציאות של כפרה, יש צורך לעבור תהליך מורכב. בתפילה אנו משחזרים את אותו תהליך שהתרחש לאחר חטא המרגלים. מיד לאחר אמירת 'כל נדרי', אומר הקב"ה: 'סלחתי כדברך'. פירושו, הסכמה עקרונית לסליחה. לאחר מכן רשאים אנו לעבור את תהליך הכפרה. בתהליך זה נכנסים אנו למקווה הטהרה עד אשר ה' יטהר אותנו במים טהורים.
פסוקים אלו מאפשרים לנו להתחיל את היום ולהגיע לתהליך של כפרה וטהרה בהשראתו של רבי עקיבא, שהוא דוגמא עבורנו לתהליכים הכרוכים במאמץ רב שבכוחם לחולל שינויים.

תשע"ה