הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מבין ארבע האימהות שלנו נראה שדמותה של לאה נדחקה יחסית לפינה, מול דמותה הנערצת של רחל אחותה. רבקה מתגלה כמנהיגה ואשת חסד, ושרה שעומדת לצידו של אברהם אבל לכל אורך הדרך היא דומיננטית פועלת ומשפיעה. לעומתן, קשה לציין תכונה ייחודית של לאה. אולם בקריאה מעמיקה יותר מתגלית לאה כאישה מיוחדת שכובשת דרך משלה. אמנם, נתוני הפתיחה של לאה אמנו אינם קלים. יעקב מעדיף את רחל אחותה אבל במשך הזמן, לאה זוקפת את קומתה, ומתחילה במסע ארוך להקמת המשפחה.
רגע השיא של לאה מתגלה בהולדת הבן הרביעי, כשהיא קוראת לו בשם שמבטא הודאה להקב"ה: " … וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה …". חז"ל (ברכות ז ע"ב) מעצימים את הודאתה של לאה, ורואים בה הודאה יוצאת דופן:
" מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה".
מדרש זה תמוה וכי נח בצאתו מן התיבה לא הודה להקב"ה? אברהם ושרה לא הודו על הולדת יצחק? יצחק ורבקה לא הודו על הולדתם של יעקב ועשו?
סביר להניח שחז"ל ידעו שאבות האומה הודו להקב"ה אבל הם ראו בהודאתה של לאה משהו מיוחד שלא היה קיים קודם לכן. לאחר נישואיה עם יעקב לאה חשה תסכול תמידי. ההתמרמרות של לאה מורגשת גם לאחר הולדת שלושת ילדיה הראשונים. היא מרגישה שנואה ודחויה והדבר בא לידי ביטוי בשמות שמעניקה להם לאה. הבן הראשון נקרא ראובן בצפייה שלאחר לידתו יאהב אותה יעקב. היא קוראת לבן השני שמעון בחושבה, שהקב"ה שמע שהיא שנואה, ושמא לאחר לידתו מערכת היחסים עם יעקב תשתפר. בפעם השלישית היא קוראת לבנה לוי ומצפה שעתה יתלווה אליה יעקב. כאשר נולד בנה הרביעי לאחר שלוש אכזבות שהיו לה מיעקב, הבינה לאה שעליה להודות על החלק שזכתה לו. בעת שנולד יהודה לאה מסירה כל הרגשה של חוסר, ומתמקדת בשבח ובמה שיש לה.
לאה גילתה בבן הרביעי שהיא בת חורין, ולא רק אשת יעקב אלא אישה העומדת בזכות עצמה. זה רגע מכונן, רגע של חירות. לאה חשה גם רגעים של תסכול ואכזבה, אבל היא איננה מתעלמת מהחסד שעשה איתה הקב"ה.
ר' נחמן (ליקוטי מוהר"ן) דורש על הכתוב: "בצר הרחבת לי", שאדם מחויב לחפש ולמצוא את החסד שבדין בצרות החולפות עליו, את הנקודות החיוביות המתגלמות בהיבטים הנוגעים לצרה עצמה.
גם מתוך החושך ניתן לראות את האור. מי שיודע לתת הודאה על שעבר יוכל לבקש עתיד טוב יותר בדיוק כדברי המשנה "ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא". ראיית החסדים בימים קשים מעניקה כוחות נפש לאדם ובאמצעותן הוא יכול להתגבר על צרותיו. ראיית הטוב מאפשרת לאדם להרים את ראשו מעל המים הסוערים שסוחפים אותו וגורמים לו אי יציבות בחייו.
דומה שבתקופה שלנו ניתן לקבל השראה דווקא מלאה אמנו. החברה הישראלית ספגה מכות קשות מאז פרוץ המלחמה. משפחות רבות הצטרפו למעגל השכול, פצועים רבים בגוף ובנפש, המתח סביב החטופים ובכלל קשיי פרנסה, בתים שנהרסו קהילות שנפגעו, וגם אי יציבות בבית עקב שרות צבאי ממושך. אולם בתקופה הזו התגלו גם רגעים של חסד. הניצחונות שלנו מול אויבים אכזריים מצפון ומדרום בחזיתות השונות. נחשפנו לנסים גלויים ששינו מציאות. אנו נמצאים בפתחו של חודש כסלו לקראת חנוכה שהוא חג של הודאה. חשוב לציין את רגעי החסד ולהודות עליהם. מתוך ההכרה בחסדים נוכל להמשיך ולהתפלל על עתיד טוב יותר גם מול אויבנו וגם למען אחדותנו.
