הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)יעקב אבינו, היוצא מבית הוריו ונס על נפשו, נתקל בדרכו בכמה משוכות נפשיות, בדמות פחד מאי הצלחת דרכו וחשש שמא חזרתו לבית הוריו תהיה מורכבת ואולי אף לא ישימה. בורא עולם נחלץ לעזרתו בדמות התגלות נבואית כבירה, ובמענה אליה יעקב אבינו נודר נדר גדול לה' (בראשית כח, כ-כב):
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".
הנדר הזה שימש את חז"ל כתקדים חשוב לדורות, בעיקר בזכות מילה אחת בפסוק, הנראית לכאורה מיותרת: "לאמר". בכל מקום בו מוזכרת המילה "לאמר" בתורה הקפידו הפרשנים שמדובר באמירה המכוונת לקהל יעד נוסף, חיצוני לזה שמצוי בגוף הסיפור עצמו. גם כאן, הבינו חכמים ש"לאמר" מורה שלא מדובר בהכרעה אישית של יעקב אבינו ע"ה, כי אם בהנחיה לדורות (ראו הרחבה בנושא זה בדברי יואל לר' יואל טייטלבוים מסאטמר, בדברי יואל לפרשת ויצא).
כך בבראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה ע: " וידר יעקב נדר לאמר וגו' 'אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי' (תהלים סו, יד) אמר ר' יצחק הבבלי מן דנדר מצוה, מהו 'לאמר' – לאמר לדורות, כדי שיהו נודרין בעת צרתן".
ראו בתוספות חולין ב, ב (ד"ה אבל אמר), שם מצוטטים דברי המדרש להלכה למעשה, שאין לחשוש את החששות הרגילים מפני נדרים בעת צרה, וזו עצה בדוקה להינצל ע"י שימוש בכלי זה (וראו באריכות גדולה בתורה שלימה לפרשת ויצא, אותיות קמב-קמג).
על כך ביאר הגאון ר' אברהם בורשטיין, האדמו"ר מסוכצ'וב, שביאר מדוע דווקא הנדר פועל את הפעולה של ההגנה (מצוטט בספר זכרון שלמה):
"מה שנתפס דוקא בנדר כי יעקב אע"ה ידע שבדרך הטבע לא יוכל לעמוד נגד לבן לפי גודלו בטומאה, לפיכך נדר, כי נדר הוא משער חמישים נ-דר. וכשהוא דבוק בשער החמישים לא יגיע שם שום כח של טומאה וחיצונים, ויוכל לעמוד כנגדו. ולכן כשאדם הוא ח"ו בעת צרה, אשר עפ"י הטבע אין לו ישועה, העצה היא שידור נדר, ואז יכולה לבוא הישועה משער החמישים, אשר הוא למעלה מהטבע".
עמדה זו מומשה הלכה למעשה בשואה הנוראה. בימים אלה, כאשר העולם עתיד בעוד מספר שבועות לציין שבעים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ראוי להצביע על אחד הנספים על רקע שחרור המחנה, הרב יששכר שלמה טיכטל הי"ד. הרב טיכטל, שמוכר ברבים בזכות ספרו המופתי "אם הבנים שמחה" שנכתב בעצם שנות הזעם בסלובקיה והונגריה, נספה במחנה אושוויץ או במהלך היציאה ממנו, לפני שבעים שנה. הוא הותיר אחריו כמה כרכים של ספרי שו"ת (משנה שכיר), וכן חיבור מוקדם יותר בשם "טוב יגאל".
בהקדמה הראשונה לספרו אם הבנים שמחה, שנכתבה בעודו בעירו פישטיאן שבסלובקיה, מתחבא מפני המרצחים, התייחס הרב טיכטל לנדרו של יעקב, ועבר לעשיתו:
"כמו כן אני, שכעת כלל ישראל בצרה, רחמנא ליצלן […] קיימתי בעצמי דברי חז"ל הנ"ל, שלמדו מדבריו של יעקב אבינו שנדר בעת צרה – שכמו כן יעשה כל בר ישראל לנדור בעת צרה, אנדור גם אני נדר גדול לאלקי ישראל, ואתפלל כתפילת אבינו הזקן הנ"ל בשם כל ישראל: אם יהיה אלקים עמדי בעתות הגזרות הקשות האלו, ושמרני שלא יוכלו להזיק לי, וגם יתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ותעמוד לי זכות דארץ ישראל להגן בעדי ובעד ביתי, שלא יארע לי ולאנשי ביתי שום היזק, ושום נגע ופגע לא יקרב אלינו עד עת בא הישועה לישראל בכלל ולי בכללם בקרוב […] כי כבר כשל כח הסבל, ומי יתן שיהיו היסורים הללו שעברו עלינו במשך השנים האחרונות – יסורי דחבלי משיח, ויבא משיח צדקינו ויגאלנו מידם. אבל, אין לדעת מה הוא רצון הבורא בביאת המשיח […] עכ"פ, אם ח"ו אחר כלות הצרות, ואף ירחיב ה' לנו, עוד תתעכב ח"ו ביאת המשיח עד עת שיעלה ברצונו יתברך לשלחו לנו – אזי אקבל עלי בנדר כמו הנדר של יעקב אבינו ע"ה, לחבר ספר תיכף אחר שירחיב ה' לנו מִצַר, ספר הנוגע לכבודה של ארץ ישראל, לחפש בזכותה, לרומם קרנה בכבוד, ולהראות לפני כל עד כמה החיוב עלינו לבנותה ולשכללה ולכוננה עליון ולהרימה מעפרה, ושכל אחד מישראל ישתדל בבנין ארצנו הקדושה, ושבזה תלויה כל גאולתינו".
האמירה הזו של הרב טיכטל משתמשת בנדר כאמצעי מילוט, אולם הוא משכלל את הנדר, שכן אין אצלו רק נדר לעשות טוב, כי אם הנחת מוצא שעצם העיסוק בתורת ארץ ישראל יועיל להביא ולזרז את הישועה מן הצרה והמצוקה. כלומר, הנדר, לדעתו של הרב טיכטל, מועיל הן מבחינה עקרונית והן מבחינה נקודתית כאן לנוכח השבר הגדול שעם ישראל נתון בו.
תורתו הנצחית של הרב טיכטל ממשיכה להלמד ולהתברר עד היום, ואך לא מכבר דרשותיו יצאו לאור וחשפו עוד אורות גדולים מתורתו. (ויצא תשע"ה)
