הפחד מהגלות

חלום יעקב הינו אחד החלומות המוכרים ביותר בתנ"ך. פחות מוכר ומובן הוא נדרו של יעקב בעקבות החלום.
יעקב חולם על סולם המוצב ארצה וראשו מגיע לשמים ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. ה׳ ניצב מעל הסולם ומבטיח ליעקב שלש הבטחות. א. הבטחת הארץ ליעקב ולזרעו. ב. הבטחת ריבוי זרעו של יעקב והבטחת ברכה לזרעו ולכל הדבקים בו. ג. הבטחה אישית ליעקב להחזירו לאדמת הארץ ולשמרו בכל דרכיו ומעשיו.
חז״ל נתנו פירושים רבים למהות החלום. אצמד לפירוש הספורנו וארחיבו. החלום מעביר בפני יעקב את הצפוי לאנושות כפרט וככלל.
לאדם תהיינה עליות ורגעים טובים ומאידך תהיינה ירידות ורגעים קשים. אך האדם צריך להיות תמיד נטוע במציאות ובעולם המעשה, כמו רגלי הסולם. הראש והתקווה צריכים להיות עם מבט לשמים לעתיד טוב יותר, נכון יותר וערכי יותר, כשמיים. עליו גם לזכור כי תמיד ה׳ ניצב עליו מעל הסולם בהשגחה פרטית ומגלגל את האירועים לטובה כרצונו.
כך גם אומות העולם מתחזקות ונחלשות, עולות ויורדות. תמיד יש השגחה מלמעלה המכוונת את הדברים.
השאלה היא אם אמנם יעקב מבין כך את החלום ואת הבטחת ה׳ המפורטת בו, מדוע כשהוא מתעורר הוא נודר נדר עם תנאים לכאורה, שאם אמנם ה׳ ישמור עליו ויתן לו פרנסה, והוא אכן יחזור לבית אביו, אזי הוא יבנה בית לעבודת ה׳ באותו מקום ויכיר תודה לה׳ במתן מעשרות מכל אשר לו. הרי קיבל לכך הבטחה מפורשת מהקב״ה. האם יש פגם באמונתו ב-ה׳?
כדי לענות על שאלה זו על דרך הפשט עלינו להיכנס לנעליו של יעקב ולסיטואציה בה היה, החל מהפרשה הקודמת.
יעקב מקבל את הברכה המועדפת, אך יחד איתה הוא מקבל את שנאת עשיו ואת המבוכה שגרם ליצחק אביו. רבקה מפצירה בו לברוח לחרן מחמת אחיו ובהמשך על מנת למצוא אישה ראויה.
רבקה מבטיחה לו שזה יהיה ל״ימים אחדים״ וכן מבטיחה לו ״ושלחתי ולקחתיך משם״. יעקב מבין שהוא בורח עם גיבוי של הוריו, ובהמשך גם יקבל אישור והודעה ברורה לחזור.
יצחק אף הוא שולח את יצחק לחרן לקחת אישה ומוסיף לברך אותו שירבה ויהפוך ל״קהת עמים״. יעקב מחכה לשמוע גם ממנו הבטחה להחזרה אישית הביתה, אך במקום זאת שומע הבטחה ״ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשת את ארץ מגוריך, אשר נתן אלוהים לאברהם" (כח׳ ד׳).
יעקב מבולבל, האם הברכה אישית לו או רק לזרעו ? מדוע מדובר על ברכה כללית ואין אמירה ברורה של אבא שהוא חוזר מהגלות מחרן?
כך יוצא יעקב מכנען לחרן עם חשש כבד בלב שהוא יוצא לגלות שלא על מנת לחזור, שהמחלוקת בין ההורים נמשכת ושאביו רוצה להפריד בין האחים.
לחרדתו הרבה גם בחלום ובהתגלות, ה׳ מבטיח לו דברים דומים. יתרה מזו ה׳ מבטיח ״והשיבותיך אל האדמה הזאת״(כח׳ טו׳).
מה פשר הביטוי ״האדמה״ ומדוע לא נאמר ה״ארץ״? האם יעקב אמור לחזור בחייו לארץ כנען או שמא יחזור בתוך ארון על מנת להיקבר באדמה, והברכות תהיינה לזרעו (ולא לו עצמו), כפי שהבין מאביו יצחק?
יעקב מרגיש רגשות מעורבים בעקבות החלום ולכן נודר נדר לה׳ ובו מקפיד לפרט ולהדגיש ״ושבתי בשלום אל בית אבי״ (כח׳ כא׳). אני רוצה לשוב ולא מדובר רק בזרעי.
יעקב, שגדל בארץ ישראל, מבין את פיתויי הגולה ואת החשש הכבד מהתבוללות ולכן מעיז ונודר את נדרו על מנת שהקב״ה יממש את ברכת רבקה הברורה להחזירו הביתה, ולא שיבנה את משפחתו בגולה.
יעקב הבין כבר אז את משמעות הגולה וחשש ממנה ומהנזק שתגרום למשפחתו ולעם ישראל כולו.
(ויצא תשע"ה)