ד"ר יצחק קניגסברגכאשר רחל אמנו לא יכלה ללדת כי עקרה הייתה, היא ביקשה מיעקב: "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה: וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב: וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן" (בראשית ל'). כך עשתה גם לאה : "וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה: וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן" (שם), וכך עשתה גם שרה לפניהן: "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי (הגר) אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (שם טז').
השפחות שימשו כאמהות פונדקאיות לגברות העקרות, והבנים יוחסו בצורה זו או אחרת לגברות: "מה שתלד יהיה על ברכי ואהיה לו לאומנת ואחשוב שיהיה בני כיון שיהיה משפחתי" – רד"ק, וכן: "שמצד זה יחשבו הבנים ע"ש גברתה" – מלבי"ם.
בעבר הפונדקאות הייתה "טבעית": הבעל של אישה בלתי פורייה קיים יחסי אישות עם אישה אחרת ("פונדקאית"), והוולד הנולד נמסר לבעל ולאשתו החוקית, הבלתי-פורייה.
בזמן הזה הפונדקאות "מלאכותית": אישה פונדקאית עוברת הזרעה מלאכותית עם זרע מהבעל של אישה בלתי-פורייה. האם הפונדקאית הזו "תורמת" את הביצית ואת הרחם, והוולד הנולד מועבר לבעל הזרע ולאשתו החוקית, הבלתי-פורייה, בתהליך של אימוץ חוקי , או שהבעל תורם את זרעו, האישה הבלתי-פורייה (רחם פגועה, חצוצרות סתומות וכו') תורמת את הביצית, והמערכת המופרית מושתלת ברחמה של אישה זרה- הפונדקאית. בפונדקאות מלאכותית המפגש בין זרע הבעל לביצית מתבצע בשני אופנים. אפשרות ראשונה: אם האם הפונדקאית היא גם תורמת הביצית, אזי זרע הבעל מוחדר באופן מלאכותי לגוף הפונדקאית, כדי ליצור את המפגש בינו לבין הביצית באזור החצוצרה, שם תתבצע ההפריה באופן טבעי. לאחר ההפריה תנדוד המערכת המופרית לתוך הרחם כדי להתחיל את שלב ההריון.
אפשרות שנייה: הפריה חוץ גופית – לאחר טיפול הורמונאלי שואבים את הביציות מהפונדקאית או מהאישה הבלתי פורייה, ומניחים אותן בכלי שבו נמצא זרע הבעל עד להיווצרות הפריה . במידה והתרחשה הפריה, הביצית תתחיל להתחלק. ברגע שתגיע הביצית המופרית לגודל של 6-12 תאים, תוחדר המערכת המופרית לרחם הפונדקאית. היא תעבור טיפול הורמונאלי מתאים, שיכין את רחמה לקליטת היריון.
הפונדקאות המלאכותית מעמידה בפני החברה בעיות הלכתיות, אתיות ומוסריות, שאיתן יש להתמודד.
אחת השאלות האתיות מתמקדת באם הפונדקאית: איך נתנהג כלפיה אם וכאשר היא תסרב להעביר את התינוק שילדה
לידי ההורים שהזמינו את הפונדקאות? האם נחייב אותה לפעול על פי ההסכם כנהוג בהסכמים מסחריים, או שנתחשב ברגשות האימהות שהתפתחו במהלך ההריון, כאשר נפשה נקשרה בנפש התינוק?! סעיף 13 בחוק הפונדקאות קובע, שבתנאים מיוחדים רשאי בית המשפט להורות על ביטול ההסכם לטובת הפונדקאית.
שאלה עקרונית שיש לה השלכות הלכתיות רבות כרוכה בקביעה מי היא אם הילד, כאשר האישה הבלתי פורייה תרמה את הביצית והפונדקאית ילדה את התינוק? מצד אחד הביצית נושאת את כל המטען הגנטי של התינוק, ולכן הגיוני לומר שבעלת הביצית תהיה אם הילד. מאידך, הפונדקאית תרמה את חומרי המזון ואמצעי החיות לאותם תאים שהתפתחו לעובר שבסופו נולד התינוק, ולכן נכון יהיה לקבוע כי דווקא היא תהיה זכאית להיות אם הילד.
ההשלכות ההלכתיות לקביעת זהות אם הילד נוגעות לאיסורי עריות, לגדרי יוחסין, לחיוב בכיבוד אם, למצוות פדיון הבן, לדיני ירושה ועוד, ופוסקי ההלכה טרם גיבשו עמדה אחידה בנושא זה. ההוראה כיום היא, לנהוג לחומרה כאילו יש לילד שתי אמהות. האם לא הגיע הזמן להעמיד בית דין, שיוציא פסק דין אחיד בקביעת הזהות ההלכתית לאם הילד?!
(ויצא תשע"ה)
