מורשת יעקב – אסטרטגיה של שילוב קודש וחול

ביציאת יעקב אבינו לחרן מתחיל המהלך של בניין המשפחה הגרעינית שממנה יקום עם ישראל שייקרא על שם יעקב. בתחילת הפרשה מוזכרת חניית יעקב בבית א-ל, התחנה המשמעותית ביותר בדרכו, שם זכה ל'חזון הסולם' הנבואי. סולם שראשו מוצב ארצה וראשו מגע השמימה, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו. שם גם זכה לברכת הקב"ה, ברכת האומה והארץ – לעתיד הרחוק, וברכת הדרך – לעתיד הקרוב.
'חזון הסולם' הוא מעין 'נבואת ההכתרה' של יעקב אבינו, שזוכה בו, לראשונה, להתגלות האלקית. בפרשנות ל'חזון הסולם' כמה מרכיבים בולטים: החיבור בין שמים לארץ, חזון החיים האישי של יעקב, והחזון של האומה לעתיד הרחוק. ה'חזון' משקף את המידה המיוחדת של יעקב אבינו, האב השלישי, שמידתו 'תפארת', ובה משתלבות בצורה מאוזנת והרמונית המידות של אברהם ויצחק, ה'חסד' וה'דין' (מהר"ל ח"א חולין,עמ' ק"ח): "ועוד מצד כי יעקב בפרט, מיוחד לחבר ולקשר הכל, כי אברהם הוא האב הראשון ויצחק הוא האב השני ויעקב השלישי, ואין הראשון גם השני מיוחד לאחד ולקשר הכל רק השלישי, כי הוא מכריע בין השנים המחולקים וכו', ומאחד את המחולקים. לכך יעקב בפרט הוא מאחד ישראל לעם אחד".
המידה המאחדת של יעקב מחברת בין העולמות, בין שמים לארץ, בין הרוח לחומר, ובין הקודש לחול, ומביאה לשלמות- בבחינת "איש תם" – שלם! "יעקב אבינו ע"ה היתה עיקר מגמתו להראות לכל שאין שום צד מצדדי השלימות, בין הגבוהים בין הנמוכים, שלא יהיה האחד מחזק את חבירו, כשיובן יפה, וקל וחומר שלא יהיה אחד סותר את חברו" (הרב קוק זצ"ל "עין איה" שבת ל"ג. רפ"ד).
כאשר יעקב חנה בפאתי העיר שכם, בחר לתקן להם דווקא "שווקים מטבעות ומרחצאות" (שבת לג ב), ולא הסתפק בתיקונים רוחניים. "שכל אלה ראה יעקב אבינו, הכולל את כל השלימות ואוגדם יחד, להשריש בשכם, שהוא נגד הפרצה שהיתה עתידה שם בחלוקת מלכות בית דוד, מפני מיעוט ההכנה להבין איך אפשר שתתאים השלימות החמרית והחברתית עם השלימות המוסרית והעיונית" (שם רפ"ה). "מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה וחכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות. ובא יעקב איש "יושב אהלים" ונתן סימן שהוא מתקן גם "מטבע שווקים ומרחצאות" (אגרות ראיה תשמ"ג).
המורשת של יעקב, סללה את הדרך לבניו (שם): "ומעשה אבות סימן לבנים ולאגד את כל כשרון יחדיו להיות בחוברת לקדש שם השי"ת ששמו שלום".
מעתה, עם ישראל אמור לשקף בחייו הפרטיים והלאומיים את מורשתו, בשילוב הקודש והחול, הרוח והחומר. ".. על דבר ההתקרבות של הקודש והחול בתור מיזוג, יותר ממה שהיה המעמד אשתקד. אין ספק כי המצב הרוחני של האומה הולך מתברר וחושף זרוע ד', מקדש את העולם, וכו'. ורוח התמים של יעקב איש תם יתפאר ויתעלה" (אג"ר ח"ד א' אלף מ"ד). בכך הוא שונה מאומות העולם. "אומות העולם אינם יכולים להשיג איך נעשה הבשר מקודש, איך נעשו התפקידים הגשמיים בעצמם אידיאליים. וכו' זה א"א כ"א בעצת ד' הבאה על נחלת עולמים אשר לו, ישראל עם קרובו" ("אורות" עמ' ק"ע).
כדי לממש את ייעודו, עליו להתאים את התנהלותו האישית ואת מערכותיו הלאומיות, בחיי היום יום, וביעדים האיסטרטגיים הכוללים וארוכי הטווח. זוהי התנהלות אסטרטגית שונה מאומה המנהלת את מערכותיה רק על פי הקודש או רק על פי החול. עליו ללמוד ולברר את מורשת יעקב אבינו וליישמה. "את הלמוד הערוך הזה. שרק בברור הידיעה שלו תלוי הוא הבאור של פתרונן של כל השאלות הקשות שכחיינו הפרטיים והכלליים. אנחנו חייבים לבררו ברור אחר ברור. בספרות ובחיים. בלא הרף בלא שום התרשלות כלל וכלל. הברור הזה הוא ידיעת הערך של הקודש ושל החול, ביחוד במזוגם ובחבורם בחיינו הפרטיים ובחיינו הכלליים" (מאמרי הראיה ח"ב עמ' 404).

(ויצא תשע"ה)