"הצבא לא באמת צריך את הצעירים החרדים", סיפרו לנו במשך השנים. לאחר טבח 7 באוקטובר הכריז מי שעומד בראש הצבא: אנחנו צריכים את החרדים הצעירים. חרף התנגדות, לפחות פומבית, של ההנהגה החרדית לעצם גיוס חרדים, גם כאלה שלא באמת לומדים, בשטח יש סמנים של התחלות ישנות-חדשות – 'נצח יהודה' הוותיקה וישיבת ההסדר החרדית 'דרך חיים', שבעקבותיה צפויות לקום נוספות. נכון ונעים להכיר.
חוק הגיוס ידון בכנסת (שוב) מייד עם התכנסותה למושב הקיץ, זאת לקראת הדיון, אולי המכריע, בבג"ץ, בתחילת מאי. תקציר הפרקים הקודמים: הכל החל בפטור שנתן בן-גוריון לכ-400 בחורי ישיבות בראשית ימיה של המדינה, כאשר מספר בחורי הישיבה בפועל לא היה גדול בהרבה. ראש הממשלה דאז כנראה חשב בליבו כי היהדות החרדית לא תצליח להתקיים לאורך זמן אלא מי שהוא ייצג, משמע היהדות החילונית, שביד אחת אוחזת את התנ"ך (חשבתם פעם מי היו הזוכים בחידון הזה, שלא במקרה מתקיים ביום העצמאות?) וביד השנייה – חרב.
את המשמעויות של הפטור ההוא, אנו רואים היום בדיון ציבורי ער ומלא באמוציות בחברה הישראלית. חלק מנסים להיות צודקים, אפילו צודקים ׳על מלא-מלא׳, אבל יש עוד חלק, שהפרגמטיות והרציונליות שהוא מוביל לא מגיעות לעיתים לכותרות הראשיות בתקשורת. אך יש לשים לב לחלק הזה ולבשורה שהוא טומן בחובו. בשורה, שאולי יש בכוחה להפחית במידת מה את אחת מהמחלוקות הקשות ביותר שידע הציבור הישראלי מאז ומעולם, וביתר שאת לאחר טבח 7 באוקטובר.
צעד ראשון: לבנות אמון
יוסי לוי הוא סמג"ד במילואים ועובר קורס מג״דים, שבסופו הוא יהיה המפקד של גדוד המילואים שלו – גדוד 21. בנוסף, הוא משמש מנכ״ל ׳עמותת נצח יהודה׳, וכותב עבודת דוקטורט בכלכלת ביטחון באוניברסיטה העברית. אה ועוד דבר: יוסי מגדיר את עצמו חרדי לכל דבר ועניין.
"בעמותה הקמנו את המסלולים החרדיים בצה״ל ואנחנו גם מלווים אותם ביומיום, מ'נצח יהודה' ו'תומר' בגבעתי ועד מסלולי אופק בחיל האוויר. אנחנו מחברים את החיילים למשפחות, ולמעשה מייצרים עבורם מעטפת כמה שניתן. בנוסף, יש לנו שתי מכינות קד״צ (קדם-צבאיות) וישיבת הסדר, ולצד זה יש לנו זרוע של השמה לאחר השחרור מצה״ל״, מסביר יוסי. את יוסי אני מכיר מהלימודים המשותפים שלנו בבית הספר למדיניות ציבורית של האוניברסיטה העברית. אם לומר על קצה המזלג, כנראה שהוא הצליח להוסיף עוד שעה ביממה, כי אחרת אין לי מושג איך הוא מצליח לקיים פעילות בשלל התארים שאותם הוא נושא.

"לפני המלחמה היינו קצת פאסיביים", הוא מבקש לבצע מעין חלוקה בזמן בין מאמצי הגיוס לפני ואחרי הטבח. "כלומר, לא עבדנו בצורה אקטיבית בעולמות הגיוס. אמרנו לעצמנו וגם אמרו לנו – כמה צה״ל באמת צריך את החרדים? ראיתי את זה לפני המלחמה בעולם המילואים: הייתה ירידה משמעותית בצורך, ואף סגרו פה ושם חטיבות מילואים. שאלתי את עצמי אז אם הצבא באמת צריך חרדים כלוחמים וכתומכי לחימה. לאחר 7 באוקטובר הבנו שיש צורך קריטי בחיילים, ושינינו את המגמה לפעולות אקטיביות מצידנו. אנחנו מקימים היום מרכז הכוון ענק שייתן מענה לחרדים עוד מגיל צעיר, מגיל 16, ואנחנו מכווינים חרדים למוסדות בעלי אוריינטציה לשירות צבאי. המרכז הזה מגיע מלב המיינסטרים החרדי ועד לאוכלוסיות הקצה".
"הסיכוי של חרדי לנשור ממסלול של טיס הוא מטכ"ל הוא גבוה, וזה לא רצוי. אני מעדיף שחרדי יבוא למסלול מיוחד לחרדים, והוא יקרין החוצה את השירות שלו בצורה מיטיבה לקהילה"
איפה צריך לשים את הדגש, אם באמת ובתמים רוצים שהחרדים יתגייסו?
״היום כל הקודקודים הבכירים נרתמים לטובת המהלך, כולל מפקד זרוע היבשה וראש אכ״א. צריך לומר את האמת: בשביל לגייס חרדים צריך לבנות אמון עם המגזר החרדי. זה אומר התאמת המסגרות במאה אחוז, וזה אומר שההגדרה וההבטחות מצד צה״ל גם יהיו במאה אחוז. לדוגמה, אם הגדרנו שב'נצח יהודה' אין שירות נשים, אז אין שם. נקודה. זו בניית האמון. לאחר מכן, אתה שם את עבודת השטח של אנשי חינוך, מדריכים, תנועות נוער, ההורים כמובן. אבל אם אין אמון של הצבא עם ההנהגה החרדית, לא יקרה כלום".
ברמה הפנים-חרדית, יוסי מוסיף כי "אנחנו באים ואומרים למגזר החרדי, איך יכול להיות שאדם מסכן את חייו למען אדם אחר ואין הערכה אליו? צריכה להיות הערכה לציבור המשרתים וגם למי ששומר על תורת ישראל. אי אפשר להתעלם משני צידי המתרס".
בנוסף, יוסי טוען ששיטת המכסות בגיוס נכשלת במקרה של גיוס חרדים, והוא מדגים. "כשאתה מציב מספרי גג למתגייסים או לתורתו אומנותו, אתה בבעיה. אם לדוגמה אתה אומר ש-50 אחוזים ילמדו, המגזר יגיד לך ׳מי אתה שתגיד לי מי לומד ומי לא?'. אני מציע דבר ברור: מי שלומד תורה ימשיך ללמוד, ומי שלא – יתגייס. אני אומר לכל מנהיג בציבור החרדי, שאם עולם התורה חשוב לו והוא רוצה לחזק את עולם התורה, אזי צריך את אלו שמתגייסים. עולם התורה נפגע מאלו שיושבים ולא לומדים. אם נדע להפריד בין לומדי התורה לבין מי שלא, אז נדע לחזק את עולם התורה ובמקביל נדע גם לשלש את מספר המתגייסים בשנים ספורות".
האם בהמשך, מבחינה דמוגרפית, יהפוך הצבא לחרדי, ונראה טענות מהצד החילוני-ליברלי לרמיסת הזכויות שלהם?
״אף אחד לא רוצה צבא חרדי. זה לא הסיפור. מה כן רוצים לראות? אחוז השתלבות גבוה יותר. אני מכוון לשם. לא צריך את כולם, לא צריך להילחם בעולם התורה, לא צריך לעצור את התקציב של עולם הישיבות. זה לא יעזור בכלום, ואנחנו רואים שנעצר המימון ושום דבר לא קרה עם זה. דרך עבודת השטח אנחנו עושים את הדברים האלה. 'נצח יהודה' הוא למעשה הגוף האזרחי היחיד שפועל בסוגיה, ואנחנו לא מתוקצבים מהמדינה בשקל אחד, ואגב זו בושה. כל המימון מגיע בפילנתרופיה חיצונית. אני אומר שאם ממשלות הימין והשמאל טוענות שהן בעד גיוס – שיתכבדו ויתקצבו את הגופים שפועלים למען המטרה הזו".

עם כל הרצון הטוב, יוסי מבהיר שצה"ל לא יפתח מסלולים מיוחדים חדשים ביחידות עילית למגזר החרדי, ולכן עדיף שחרדים יתגייסו למסלולים שכבר מותאמים להם. "אם חרדי יבקש את התנאים שלו במסלולים כמו טיס, ברור שהוא לא יקבל כי הצבא לא ערוך לשינויים האלה", מסביר יוסי. " לצערי, אין יכולת להגיע למעטפת כזו אם אנחנו מדברים על קורס טיס או על סיירת מטכ״ל. זה פחות רלוונטי. מבחינת הצבא, אין בעיה אם הם יבואו במספרים גדולים ליחידות האלה, אבל אני חושב שלא נכון לחרדי להגיע למקום שהוא לא מסלול חרדי בצה״ל. הסיכוי של חרדי לנשור ממסלול כזה הוא גבוה, וזה לא רצוי. אני מעדיף שהוא יבוא למסלול מיוחד לחרדים, והוא יקרין החוצה את השירות שלו בצורה מיטיבה לקהילה".
איך ניתן לקדם את גיוס החרדים בחוכמה ולא מתוך התרסה?
"אני אגיד ככה: מה לא עושים? לא עושים חקיקה אגרסיבית ולא נלחמים בחרדים. זה לא יביא אחדות, ולא יביא גיוס. כן צריך להביא חרדים, וכבר בגיוס הקרוב יהיו מספרים משמעותיים. מה צריך לעשות? צריך להתעורר על עצמנו, לבנות תוכנית חומש, להקצות משאבים משמעותיים ולייצר תהליך נכון. התקווה שלנו היא שיתעוררו במדינה פעם אחת, והדבר הזה, המפעל הענק הזה, ינצח".
תורת האבולוציה של היקף הגיוס
"הסיפור מתחיל לפני 15 שנה כשעלינו ארצה, ומישהו שאל אותי אם אני רוצה לעשות משהו גדול לעם היהודי. שאלתי מה זה, והוא ענה שהוא רוצה לפתוח ישיבת הסדר חרדית. פנו אליי כי השילוב של לימודי קודש וחול זה דבר שידעתי היטב מארה״ב. שם מאוד מקובל ללכת לאוניברסיטה ולעבוד, בשונה מהארץ. אז ראו אותי כנראה כבן אדם שיכול לשלב את הדברים יחד, ובשיתוף משרד הביטחון וצה״ל הקמנו את הישיבה, שיושבת בגן יבנה. זה באמת משהו חדש שלא היה לו תקדים", מספר הרב כרמי גרוס, ראש ישיבת ההסדר החרדית-טכנולוגית ׳דרך חיים׳, שהוקמה ביוזמה משותפת של משרד הביטחון וצה"ל (אכ"א והרבצ"ר), במטרה לענות על שתי מטרות: שילוב צעירים חרדים בשירות צבאי משמעותי בצה"ל, וכן שילובם בשוק התעסוקה עם שחרורם מצה"ל.
בהתחלה היה לרב גרוס ולחבריו קשה למצוא את האנשים ואת המסלול הנכון והמתאים לתלמידים. הם התחילו עם 8 תלמידים – והיום לומדים בישיבת 'דרך חיים' 150 תלמידים. הרב מתאר את השיח שניהל עם צה״ל ומשרד הביטחון: ״כשישבנו עם הצבא שאלנו אותם מה הדרישות שלהם מצד אחד, ומה יכול להיות טוב גם לבחורים החרדים מצד שני. אז בצה״ל אמרו לנו שדרושים חיילים בעולמות הטכנולוגיים והציעו לנו שאנחנו נספק את אותם החיילים, וככה לאחר הצבא התלמידים יוכלו להשתלב בשוק התעסוקה. אגב, גם במשרד הביטחון ראו את הפרויקט הזה מעבר לצבא, כלומר איפה השירות יפגוש את אותם התלמידים גם לאחר השחרור״.

סדר היום בישיבה של הרב גרוס הוא מעט שונה מבישיבות הסדר קלאסיות של הציונות הדתית. המסלול הוא חצי יום לימודי קודש וחצי יום לימודי חול, כאשר בחצי השני לומדים תואר במדעי המחשב. בשונה מישיבות ההסדר הקלאסיות של הציונות הדתית, אצלם לומדים קודם כל שלוש שנים ועושים תואר לפני שמתגייסים. "זה למעשה רצון משותף של שני הצדדים. אנחנו רצינו שייכנס לצבא אדם בוגר, עם ערכים, יותר מחושב ומיושב בדעתו, ובצה״ל רצו את הידע הטכנולוגי של אותו בחור״, מסביר הרב.
"עיקר ההתנגדות של העולם החרדי לצבא זה לא התורה. הסיבה העיקרית היא למעשה הטענה הבאה: ׳איך יכול להיות שאדם שחי 18 שנים בעולם סגור ומבודד – ייכנס עכשיו לבסיס עם חילונים ונשים?'"
היכן לדעתך טמונה ההתנגדות העזה ביותר לגיוס חרדים?
"עיקר ההתנגדות של העולם החרדי לצבא זה לא התורה. אומרים את זה כל הזמן, אבל זה לא העיקר. הסיבה העיקרית היא למעשה הטענה הבאה: ׳איך יכול להיות שאדם שחי 18 שנים בעולם סגור ומבודד – ייכנס עכשיו לבסיס עם חילונים ונשים?׳ זו הסיבה האמיתית. ויש בזה הרבה מאוד אמת. זה לא פשוט. אני לא יכול להגיד לתלמיד שלי שהוא לתמיד יהיה בעולם הרמטי. זה לא נכון. אבל מה אני כן אומר? לעשות את הדברים במסגרת הסבירה. אפשר למצוא בחוכמה דרכים שבהן חרדים יוכלו לעשות שירות כמו שצריך, ולהישאר חרדים".
הרב גרוס מעט מתוסכל מהאקלים הפוליטי הפנים-חרדי והכללי, ורומז על כך שאולי מנסים לטאטא מתחת לשטיח את הפתרון שהוא מיישם היום. "אני לא חושב שיש היום רצון טוב״, הוא אומר בצער. "אני הצלחתי לקחת בחורים חרדים ולמצוא דרך להכניס אותם לצבא. במשך עשר שנים יש לנו שיטה מצליחה מאוד, התלמידים שלנו מצליחים עד השמיים ויש תחרות על התלמידים שלנו – למה אף אחד לא הרים אליי טלפון מהדרגים הפוליטיים לשאול איך עשיתי את זה ואם אפשר להעתיק את המודל? אני חושב שזה קורה כי לא רוצים באמת לעשות מעשה. רוצים לדבר על זה, לדון, אבל לא לפעול לטובת הגיוס עצמו. יש מאות, אם לא אלפים, מהעולם החרדי שהמסלול הזה במספרים גדולים יכול בהחלט לעבוד עבורם".
לאור הצורך הברור בגיוס נרחב הרבה יותר מלפני המלחמה, אתה אופטימי יותר מבחינת היקף הגיוס?
"קשה מאוד להיות אופטימיים, אבל לפעמים צריכים אבולוציה ולא רבולוציה. נוטים לחשוב בגדול על הגיוס, כאילו תהיה מהפכה בטווח זמן קצר, כאילו שמספר המתגייסים בתוך עשר שנים יהיה פי 1,000 במקום 150 שמתגייסים היום, אבל אני חושב שזה אולי לא כל כך ריאלי; מצד שני, בתוך עשר שנים יהיה אפשר לחשוב במספרים אפילו טיפה יותר גדולים, משמע 500 או 1,000 מתגייסים במקום 150 שקיימים היום – לשם אני מכוון ואני תומך יותר בדרך הזו. קמעא קמעא".