זמן חורף בעת קורונה

׳זמן חורף׳ השנה – בזמן הקורונה – מיצה מתוך בחורי ישיבות ההסדר ואחרות כוחות מיוחדים. ׳מתווה הישיבות׳ היה יכול להיות מנוצל להפקרות בריאותית, לסיכון הציבור, לניצול זכויות יתר לא הוגן כתוצאה מכוח פוליטי, להישארות בבית בטיעוני חובת בידוד או סיכון רופפים (כמובן אלה שהדבר חיוני להם – היו חייבים להישאר בבית ולציית להוראות) וכדו׳. אולם למעשה הוא התבטא כאחת ההכרעות החשובות ביותר שהתקבלו בהקשר זה, ובתקווה גדולה שהדבר נוסך לעתיד. ככל הידוע לי – זה נכון גם לגבי המוסדות לבנות, והדבר אפוא משמח כפל כפליים.

שכן, זו הייתה ההחלטה הנכונה, שהתבססה על חשיבות תלמוד תורה, על הרצון והיכולת של הישיבות לעמוד בתביעות השונות, שלחלק מהן הייתה משמעות כלכלית לא קטנה (בניית קפסולות, יותר שבתות בישיבה וכדו׳), ובעיקר – וזה החלק המקסים והמשמח בזמן הזה – הצבת רף גבוה של הבחורים, ועמידה בו בצורה מרשימה. הישיבות נסגרו בתוך עצמן, כדי שלא להדביק אחרים וכדי שלא להידבק, והייתה זו ההכרעה הנכונה מול כל אפשרות אחרת. הסתגרות זו חייבה את הבחורים להישאר זמן ארוך בישיבה בלי לנסוע הבייתה או למקומות אחרים, ללמוד גם כאשר חלק מהרבנים המלמדים, בעיקר המבוגרים שבהם וראשי הישיבות – אינו נוכח פיזית בישיבה בשל היותם בקבוצות סיכון, לשמור על כללי הריחוק החברתי הנדרשים על אף הקושי הגדול לעשות זאת בישיבה, לקיים מערכת שיעורים מורכבת ומסובכת  שחלקה משודר גם כלפי חוץ ועוד ועוד.

התברר שאפשר. התברר שאימוץ הכלל שבו היכולת נקבעת לפי הדרישות (ולא להפך) אכן מחלץ מאתנו – התלמידים והרמי״ם – כוחות גדולים יותר, והדבר מלמד כי אנו מסוגלים להרבה יותר. התברר כי התורה מהווה מוקד של ממש שמתמסרים לו ודבקים בו, והיא עצמה מחזקת ומעצימה את ההתקשרות בה. התברר כי ״בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך״ מתקיים בעידן שלנו בדרכים נוספות, ובאמצעים טכנולוגיים חדשים. התברר כי בד בבד עם העיסוק באיומים שנמצאים ברשת האינטרנט יש בה גם תועלת עצומה, והיא מהווה מנוף הפצת התורה מרכזי בעידן הזה.

רבים מלאים תקוות שהעולם אחרי הקורונה לא יישאר עם חסרונותיו כפי שנחשפו במשך התקופה האחרונה, וביום בו תבוא היציאה מהקורונה (שכלל לא בטוח שאנו עומדים בפתחה) ניקח עמנו מטען של ממש שיהפוך אותנו לטובים יותר. זה לא יקרה באופן אוטומטי, ואם לא נכוון את מעשינו לקראת זה – השינוי לא יתחולל. זמן חורף זה הראה שהדבר אפשרי, ומעתה אין הדבר תלוי אלא בנו.

(ויקרא תשפ"א)