מערכת שבתוןמה מביא טוענת רבנית לחקור כבר יותר מעשור את טקס החופה? בסוף שנות האלפיים מחקרה של קטי-קלרה אייאש התפרסם בשפה הצרפתית בספר בן כ-400 עמודים, והיה לרב-מכר. לאחרונה, הספר יצא לאור בגרסה עברית, במהדורה ידידותית לציבור הרחב. האם עוד אפשר לחדש על טקס קצר המוכר וידוע לכל? מתברר שכן. ריאיון עם החוקרת לרגל פתיחת עונת החתונות
קטי-קלרה אייאש היא טוענת רבנית וחוקרת כבר שנים רבות מקורות ומשמעויות של טקס החופה. היא מתמחה בנושא עגינות והצליחה לשחרר נשים רבות מכבלי העגינות, בשיתוף פעולה עם בתי דין בארץ ובחו"ל. הרעיון לכתיבת הספר "הרי את" נבט בקרבה בזמן שלמדה את דיני המשפחה, ונוכחה לגלות שלא קיים ספר זמין לקהל הרחב המעניק מבט מחודש על טקס החופה. "הרי את" מציע מפגש ייחודי עם טקס החופה ומבאר את מהלך החופה ואת המנהגים המשולבים בה, ומושתת על המקורות ההלכתיים.
טקס החופה מעורר רגשות עזים כל כך – מדוע?
"זה נכון שטקס החופה מעורר התרגשות רבה, הרבה יותר מטקסי נישואין בדתות אחרות. טקס הנישואין היהודי מפורסם בכל העולם. הוא אירוע מכונן של הקמת בית חדש בקרב עם ישראל, אך לא רק. הסיבה העמוקה להתרגשות סביב טקס החופה קשורה לכך שבמשך הזמן הקצר שבו מתנהל טקס החופה, החתן, הכלה ואורחיהם עוברים מסע בן אלפי שנים אל מעמקי העבר והזיכרון של משפחתם ושל עם ישראל, ובמקביל מפנים מבט אל העתיד.
"יש בטקס החופה את כל המורכבות של חיינו", מפרטת קטי-קלרה. "מקומות של שמחה והתרגשות, של זכויות ושל חובות, של רוחניות וחומריות, של משברים ושל תקומה, של רגעים מיסטיים ורגעים אמיתיים, של פרגמטיים ושל אמונה. הטקס מספר על החיים שהיו ועל החיים שיהיו, לפעמים בחשיפה נועזת, ישירה ובוטה, ולפעמים בהסתרה, במעורפל, במרומז ובמסתורין ולכל אחד יש את האפשרות להשלים את ההבנה והמשמעות כפי שהוא מבין".
"החופה היא גם סוג של תפילה או שירה משותפת לכל קצוות החברה הישראלית. שירה אותנטית ושורשית. החוויה בחופה היא חוויה אינדיבידואלית, זוגית, משפחתית, לאומית ואוניברסלית. לדעתי, מהכורח לחקור את מארג הרגעים המופתיים, נגלה הקסם המופלא של טקס החופה".
את אומרת שיש בטקס החופה מסרים רוחניים וחומריים. את יכולה לתת דוגמה?
"הדואליות הזאת נמצאת במהלך כל טקס החופה. למשל בקריאת הכתובה: הכתובה היא חוזה הנישואין וגם שטר התחייבות בעל תוקף משפטי והלכתי מחייב, שהחתן נותן לכלתו תחת החופה. בכתובה מפורטות חובות הבעל כלפי אשתו בזמן נישואיהם והתחייבותו הכספית במקרה של פירוק הנישואין בעקבות גירושין או פטירת הבעל.
"בסוגריים, אני לא בטוחה שכאשר החתן והכלה מצטלמים בחגיגיות עם הכתובה בידיהם, הם מודעים לכך שהכתובה הינה מסמך שבעיקרו מדבר על סיום הנישואין! בכל אופן, כתוב בשולחן ערוך: 'אסור לאדם לישא אישה בלי שיכתוב לה כתובה'. ואכן יש בכתובה צד הלכתי, מאוד חומרני. יחד עם זאת, הכתובה היא גם תזכורת לנישואין שנערכו בין בורא עולם לבין עם ישראל בהר סיני, ביום מתן תורה. יש אפילו קהילות הנוהגות בחג השבועות, יום מתן תורה, לקרוא כתובה מיוחדת המספרת על הברית בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא.
"בנוסף, יש שסבורים שבכתיבת הכתובה בארמית, יש טעמים מעולם הנסתר: כתוב בתלמוד ש'מלאכי השרת אינם מבינים ארמית אלא עברית'. לכן מתפללים בלשון הקודש, בשפה העברית המובנת על ידי המלאכים שדרכם עוברות התפילות. אך יש תפילות שתוקנו דווקא בארמית כמו הקדיש, התפילה שנאמרת בפתיחת היכל ארון הקודש בבית הכנסת או 'הָא לַחְמָא' בתחילת האגדה של פסח. ברגעים אלה, אין צורך ב'עזרה' של מלאכי השרת כי השכינה שורה והאדם נמצא בקשר ישיר עם הקדוש ברוך הוא. גם בכתובה, שהיא החוזה המייסד של משפחה חדשה בקרב עם ישראל, שורה השכינה, ולכן הכתובה כתובה בארמית".
"יש בטקס החופה את כל המורכבות של חיינו – שמחה והתרגשות, זכויות וחובות, רוחניות וחומריות, משברים ותקומה, רגעים מיסטיים ורגעים אמיתיים, פרגמטיות ואמונה"
ב"הרי את", באמצעות כ-150 שאלות, מתארת קטי-קלרה שלב את משמעות טקס החופה, שלב אחר שלב, ומציירת דיוקן מרומם של החתונה היהודית – החל בבחירת תאריך החתונה וכלה בשבירת הכוס תחת החופה. לאורך הפרקים מוזכרים מדרשים, סיפורים קצרים ומנהגים מיוחדים, גם כאלו שאינם נפוצים, המעשירים את החופה היהודית על שלל גווניה.
בספרה טוענת קטי-קלרה כי טקס החופה נוגע בשאלות הקשורות למערכת היחסים שבינו לבינה. לדבריה, כל הטקס יונק את השראתו מזיווגים תנ"כיים. בזיווגם של האבות והאימהות של עם ישראל יש כוח, חוסן, שלמות, סבלנות, להיטות ושמחה.
"כיצד יכולה אהבה בין גבר לאישה להתקיים לעד? בטקס החופה עונה חוכמת התנ"ך על אותה שאלה קיומית ששואל האדם מאז ומתמיד", אומרת קטי-קלרה ומדגימה, "שבע הברכות הן ברכות הנישואין שתיקנו חז"ל ונקראות בתלמוד 'ברכת החתנים'. מדובר בטקסט שכמעט לא השתנה כבר יותר מאלפיים שנה. רק שבתלמוד, ברכת החתנים הן שש במספר. בתקופת הגאונים, לפני כ־1,200 שנה, בעקבות תקנת ר' יהודאי גאון, נוספה הברכה השביעית על היין, המסמלת שמחה וקדושה ביום הקידושין.
"רש"י כבר מציין שיש הבדל קל בין הברכה השישית לבין הברכה השביעית ומרמז שיש סיבה לכך – בברכה השישית נאמר 'משמח חתן וכלה' ובברכה השביעית והאחרונה נאמר 'משמח החתן עם הכלה'. בימינו, הפסיכולוגיה המודרנית הייתה אומרת שהחתן והכלה צריכים להיות שמחים ומאושרים כל אחד בנפרד, מיושבים עם עצמם (זאת עפ"י הברכה השישית) ורק כך, החתן והכלה יוכלו לאחר נישואיהם (עפ"י הברכה השביעית) לשמח זה את זו, לחיות בשמחה ובאושר יחדיו".
כמו רבים, גם את קטי-קלרה הקסים טקס החופה – היופי של החופה, הבגדים המפוארים, התפילות הערבות לאוזן, הדרשות המרגשות, המחוות הנוגעות ללב, המבטים הנרגשים, הרצינות החגיגית ושמחת הלבבות. אך למרות כל הקסם, תמיד הייתה לה הרגשה שמסתתר סוד בכל החגיגיות הזאת.
תוך כדי לימודיה כטוענת רבנית, שעיקרם לימוד דיני משפחה וגירושין, היא למדה לפרטי פרטים על הנישואים היהודיים וגם על טקס החופה. "אז הבנתי שנפתח בפניי מבוך שבו עומדים זה לצד זה עבר, הווה ועתיד, וכללים מקדמת דנא דרים בכפיפה אחת עם מנהגים שלעולם נוצרים מחדש", היא אומרת. "החופות שבהן נוכחתי אחרי הלימודים לא דומות לחופות שלפני הלימודים. גיליתי נדבכי חוכמה שהצטברו על פני מאות שנים, ערבוביה מופלאה של כתבים תנ"כיים ותלמודיים, מארג מתוחכם של חוקים נוקשים, מנהגים סמליים ומסורות עממיות, ולכן כדאי להכיר וללמוד את טקס החופה לעומק. אם הכלה והחתן יבינו לפני החופה את מהלך החופה ומשמעויותיה, הם יקבלו שליטה על טקס החופה שלהם וזה יכול להפוך את הרגעים האלו לחוויה אחרת לגמרי".
עם כל הלחץ שיש בהכנות לחתונה, למי יש זמן לזה?
"זה נכון. אך יחד עם זאת, יש הרבה חתנים וכלות שרוצים לתת רובד נוסף לחופתם, שיעניק את הממד הרוחני והעמוק ליום החתונה שלהם. אפשר להשוות את זה לרגע בעולם הספורט. אם אתה גולש בהרי האלפים, יהיה לך כיף. אך אם למדת לפני הגלישה את הטכניקות של הסקי, החוויה לא תהיה רק כיפית אלא עוצמתית. אם ברגע שהחתן עונד את הטבעת לכלה, בני הזוג נחשפו קודם לסמליות של הטבעת ולעומקים של המשפט 'הרי את מקודשת לי…', הרגע יהיה עוד יותר מרגש ובלתי נשכח".
כאשר חקרה קטי-קלרה את טקס החופה, היא נכחה במאות חופות מכל העדות וגילתה עולם עשיר ואין-סופי של מנהגים, שלפעמים עברו מעדה אחת לעדה אחרת או אפילו לכלל ישראל, אחד מהם הוא טקס ההינומה.
"מנהג כיסוי פני הכלה בהינומה הוא מנהג עתיק הנהוג ברוב הקהילות האשכנזיות החרדיות והחסידיות", מתארת קטי-קלרה. "פוסקים מקהילות אלו סבורים שההינומה היא כחופה, ושההינומה היא חובה מצד הדין. החתן צריך 'להכניס את הכלה לרשותו', דהיינו לביתו או לחופתו, וההינומה נחשבת כהכנסתה לרשותו. לפי דעה זו, למנהג יש ערך הלכתי והוא מנוהל בקפידה מול שני עדים.
"יש משמעויות נוספות לטקס ההינומה", היא מפרטת. "זהו זכר למעשה יעקב שהתחתן עם רחל, אך ברגע האחרון רימה אותו לבן, ושלח במקומה לחופה את לאה, תחת מסווה ההינומה. לכן, כיום החתן צריך בעצמו לכסות את פניה של ארוסתו. יש אף רבנים ששואלים את החתן: 'האם זו באמת כלתך?' יתר על כן, יש האומרים שההינומה היא בקשת ידה של הכלה להינשא. ב'שיר השירים' כתוב 'קול דודי דופק פתחי לי'. הדוד מחזר אחרי רעייתו ומתדפק על דלתה. כיסוי ההינומה הוא בבחינת הדפיקה על הדלת. יש עוד הסברים רבים מאוד".
"מעבר לצד ההלכתי ולמשמעויות רבות אלו", מוסיפה הטוענת הרבנית, "הרגע המיוחד הזה מלווה בהתרגשות רבה. מפאת עומק הרגע, סמליותו והטעמים היפים שיש בו, קהילות רבות בימינו אימצו את המנהג, העתיקו והתאימו אותו אליהם ואל עולם התרבות והערכים שלהם. כיום, אין כמעט חופה בלי טקס ההינומה בצורה זו או אחרת. בסופו של דבר, המעשה ההלכתי של הקהילות החרדיות משנה צורתו, אך סמליותו וטעמיו היפים – נשארו".
בתקופה האחרונה, יש שיח על שינויים או תוספות בטקס החופה. האם הדבר אפשרי במסגרת שמירה על ההלכות של אבות אבותינו?
"בטקס החופה יש מארג מתוחכם של חוקים נוקשים, מנהגים, סמלים ומסורות עממיות. ולכן, יש רגעים שאי אפשר לשנות בכלל מבחינה הלכתית. אבל, יש מקום לשמוע את משאלות ליבם של החתן והכלה, בתנאי שזה לא פוגע בהלכה.
דרך אגב, זה מה שקרה במהלך הדורות. אתן דוגמה בעניין קביעת יום החתונה. היום, בימי הקיץ הארוכים וגם בחורף, מותר להתחתן ביום שישי. אך בימיה הראשונים של מדינת ישראל, אסרה הרבנות על חתונות בימי שישי בשל החשש לחילול שבת. במאות הקודמות, בכפר ובשטעטל, כאשר כולם היו גרים קרוב זה לזה, היה נהוג לערוך חופות ביום שישי. בהרבה מקרים, החופה הייתה נערכת לפני השקיעה וסעודת הנישואין הייתה חופפת לסעודת השבת. קיום החתונה ביום שישי היה מאפשר חיסכון ניכר לזוג ולמשפחתם. והנה, מסיבות שונות, בימינו חתונות בימי שישי חזרו להיות פופולריות ברוב המגזרים".
בימים אלו, אי אפשר שלא להעלות את הנושא של חתונה בעת מלחמה. לדעתך, צריך לדחות או לשנות את טקס החופה בימי חירום וקושי שכאלה?
"זאת שאלה קשה מאוד. האם יש מקום לשמוח כשהכל סביב בוער? לדעתי, אין לדחות חופה בזמן מלחמה. יחד עם זאת, יש מורכבות רבה במצב היום ויש לתת לה ביטוי גם במהלך החופה.
"לאורך אלפי שנים של פוגרומים, גירוש ושואה, פיגועים ומלחמות – עם ישראל המשיך לשמוח. גם אחרי החורבן, היו דעות שקראו להפסיק לשמוע מוזיקה או לאכול בשר, אך בסופו של דבר, עם ישראל המשיך לחיות ולשמוח, ויחד עם זאת, הירבה בסמלים, כמו המנהג להשאיר חלק לא צבוע בבית לזכר החורבן.
"כאשר חוקרים את המקורות לגבי התפתחות טקס החופה, מבינים שטקס החופה אינו רק עניין אישי אלא אירוע לאומי, עם מסרים לכלל ישראל וגם לעולם. ולכן, לדעתי, יש לקיים טקס חופה, וכל זוג יבחר את הסמליות שתחבר אותו למצב שבו נמצא כיום עם ישראל – תפילה מיוחדת תחת החופה לחיילים, לפצועים ולחטופים, שולחן ריק וכד'. כל אחד ימצא את האיזון בין השמחה והעצב".
