שמות רבים יש לה למלחמה ב-1948 – מלחמת השחרור, מלחמת העצמאות, מלחמת 1948, מלחמת תש"ח ומלחמת הקוממיות.
המילה קוֹמְמִיוּת היא מילה מעניינת. על פי האקדמיה ללשון, פירוש המילה הוא 'בקומה זקופה, בלי פחד, עצמאות'.
גם פרשת בחוקותי, החותמת את ספר ויקרא, עושה שימוש במילה הזו בהקשר של החיים בארץ ישראל, שכולם רוצים שיהיו חיים של שפע וביטחון: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ… וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ… ואֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ". את פסוקי ההבטחה הללו חותמת הפרשה במילים: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".
על המילה הזו קוֹמְמִיוּת, אומר רש"י שתי מילים: "בקומה זקופה". המילים "קומה זקופה" לא באות לתאר רק מצב פיזי של זקיפות קומה, אלא באות בעיקר לתאר ולאפיין מצב נפשי-רוחני-מנטלי של אדם ושל עם. 'קומה זקופה' פירושה ביטחון עצמי, אמונה וביטחון בצדקת הדרך, עצמאות וכו'.
במילים שלנו, אומרים לנו פסוקי הפרשה כך: אם אתם רוצים ושואפים להגיע ולחיות במצב של "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", הדרך לכך עוברת במצב נפשי-תודעתי של קוֹמְמִיוּת. מצב של היפך השעבוד, היפך הגלות והגלותיות, היפך כפיפות הקומה ואובדן הכבוד העצמי האישי והלאומי. קוממיות=בקומה זקופה.
משהגענו אל הארץ המובטחת, מוטלת עלינו המשימה ללכת קוממיות גם בתוך ארצנו
גם בברכת המזון אנו עושים שימוש במילה הזו, כאשר אנו מברכים, מתפללים ומבקשים: "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ". יש נוסחים מסוימים מאוחרים יותר של ברכת המזון שהוסיפו למילים הללו עוד מילה אחת משמעותית: "ובארצנו" – וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ ובארצנו".
יש ללכת קוממיות מהגלות אל ארץ ישראל. ומשהגענו אל הארץ המובטחת, עכשיו מוטלת עלינו המשימה ללכת קוממיות גם בתוך ארצנו. יפות המילים לשעתן, ויפות ורלוונטיות המילים הללו לימינו אלו, ימים שבהם נדמה כי מלחמת הקוממיות לא תמה. לצערנו, גם בחלוף 76 שנים אנו צריכים להמשיך ולהילחם, תוך מחיר דמים יקר של בנינו ובנותינו, למען הקוממיות, כדי שנוכל לחיות כאן חיים של "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" מתוך קוֹמְמִיוּת אמיתית.