ברית בין אנשים לעצמם, ובין אנשים לארצם, צריכה להיות מבוססת על ערכי יסוד משותפים
שלושה ערכי יסוד קשורים באופן מהותי בירושלים- צדק, נאמנות ואמת.
כך לשונו של הנביא ישעיה- 'עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה'. ומוסיף עליו הנביא זכריה: 'וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת'.
זהו הקוד האתי של ירושלים, המונח על בסיס עשרת הדיברות שבפרשת השבוע, שהן הקוד האתי של העם היהודי.
כל חברת אנשים – עסקית, קהילתית, תרבותית לאומית וכו' זקוקה לקוד אתי שיחבר בין אנשיה, יחייב אותם להיות כפופים אליו, יציב לחבריה גבולות, ויציע להם חזון, ייעוד מגמה ומטרה.
ללא קוד שכזה המחבר בין האנשים בינם לבין עצמם, ובינם לבין המקום בו הם חיים, ובמיוחד עיר הבירה שלהם, עלולה להיות חבורת האנשים הזו לא יותר מאוסף של אנשים פרטיים ללא חיבור אמת וקשר ביניהם.
בפרשת השבוע מזכיר משה רבנו לעם שבתהליך הקמתו במעמד הר סיני, הוא כרת ברית אליה הוא מחויב: "ה' אֱ-לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב".
עכשיו, בתום ארבעים שנה במדבר, לפני הסתלקותו והעברת מטה המנהיגות ליהושע בן נון שיכניס את העם לארץ, מזכיר משה לעם שהברית שנכרתה בהר סיני לא הייתה לקדנציה אחת, אלא היא נצחית ומחייבת. משה מאשרר מחדש את הברית שהיא תנאי להמשכיות של עם: "לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים".
את המילים הללו של משה מסביר פרשן המקרא במאה ה-15 באיטליה, רבי עובדיה ספורנו: "היום כלנו חיים – לפיכך אתם כורתי הברית הנכנסים לארץ, סדרו את ענייניכם באופן שהדורות הבאים שלא היו בעת הברית הזאת, יקיימו מה שאתם מקבלים עליכם".
ברית בין אנשים בינם לבין עצמם, וברית בין אנשים לארצם צריכה להיות מעוגנת ומבוססת על ערכי יסוד משותפים, בלעדיהם אין יכולת קיום והמשך, והעברת הערכים והמורשת לדורות הבאים.
בשבוע שחלים בו ט' באב, ופרשת ואתחנן שבה עשרת הדיברות, מניחים נביאי ישראל לפתחו של עם ישראל לדורותיו את שלושת אדני וערכי היסוד שהם תנאי לקיום העם, עיר הבירה והארץ- צדק, נאמנות ואמת.
(ואתחנן נחמו תשפ"ג)