ביום שני נפגשתי עם חבר ושוחחנו. "אחי הקטן", כך הוא סיפר לי, "מחזיק את הילדים שלו הכי קצר שיש. יש להם בבית משמעת ברזל. ברמה שהילדים לא מצייצים בלי לקבל ממנו רשות. תמיד אמרתי לו שהוא עושה שטות. שזה לא באמת חינוך אלא אילוף, אבל הוא לא הקשיב לי והמשיך בשלו. אמרתי לו שבסוף זה יתפוצץ לו בפנים – ברגע שהילדים שלו יגיעו לגיל שהם יהיו ברשות עצמם, הם יתהפכו עליו וקודם כל הם יורידו את הכיפה. אין שאלה בכלל". הוא עצר, לקח נשימה, הסתכל עליי והמשיך:
"את השיחה הזו ניהלתי איתו לפני יותר מעשור. הייתי מוכן למשכן את הבית שלי כדי להוכיח שאני צודק. אלא מה? הכול התפוצץ לי בפרצוף. הילדים שלו, כולם, לא רק שיש להם עדיין כיפה על הראש אלא שהם גם לומדים בישיבות. אשתי ואני, שהיינו הכי ליברלים שיש ולתת לילדים שלנו את האפשרויות לבחור, שידענו שאנחנו לא רוצים לאלף אלא לחנך, יש לנו ארבעה ילדים ומתוכם שניים בלי כיפה. כן, אנחנו אוהבים את כולם אהבת נפש, אבל זה שורף לנו. מה עשינו לא בסדר? האם הייתי צריך לכפות על הילדים שלי ולתפוס אותם קצר כמו שאח שלי עשה עם הילדים שלו? זה נקרא חינוך?".
הוא הסתכל אליי ואמר לי: "נו, אתה, שאתה מוכר וכותב בכל כך הרבה מקומות על חינוך, אין לך מה לומר לי?". שחררתי אנחה עמוקה ואמרתי לו: "פעם שמעתי מהרב שמואל גריינמן מבני ברק התייחסות לחינוך. הוא אמר שחינוך זה בעצם כמו להשליך אבן לים ולהתפלל שהאדוות שנוצרות כתוצאה מהאבן ילכו לכיוון הנכון. איך נדע אם הם ילכו לכיוון הנכון? האם יש לנו מה לעשות בעניין? זה כבר הדמעות של הסבתא".
"תגיד", שאלתי אותו, "בכנות, כמה רבנים אתה מכיר שהילדים שלהם הורידו את הכיפה? אנשי חינוך מעולים, אנשים שמשמשים בעצמם מגדלורים של חינוך, ובכל זאת בחצר הביתית שלהם דברים לא הולכים כמו שהם רוצים. אתה באמת חושב שיש כאן כללי אצבע? שיש כאן איזה מתכון פלאים או נוסחת קסם?"
"אז מה אתה בעצם אומר?", שאל, "שאין דוגמה אישית? שאבא לא צריך לקחת את הילד שלו לתפילה ולקבוע עיתים לתורה כדי לשמש לילד שלו מודל לחיקוי?".

"ודאי שכן," עניתי, "אבל אחרי שאנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, אנחנו עוד עלולים לחשוב שחינוך זה כמו מתמטיקה או 'מאסטר שף', שאם הכנסנו את המרכיבים הנכונים למיקסר של החיים, אז בטוח שיצא לנו טעים. אז לא. אנחנו עושים את שלנו, ובכל זאת הקב"ה עושה את שלו, וצריך לקחת בחשבון את כל האפשרויות. והילד שלנו – נקבל אותו ונאהב אותו ונחבק אותו, איך שהוא לא יהיה".
אנחנו עלולים לחשוב שחינוך זה כמו מתמטיקה או 'מאסטר שף', שאם הכנסנו את המרכיבים הנכונים למיקסר של החיים אז בטוח שיצא לנו טעים
***
הורים יקרים, רוצים לעשות לעצמכם טובה ולקבל קצת השראה?
צפו בסרטון ביוטיוב: כיצד הגיב הרב לוינשטיין כשבתו לא המשיכה בדרכו? סיפור אישי מרגש (מתוך הכנס בנושא דתל"שים)