הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)"חכם עדיף מנביא" זאת אמרה חז"לית. אבל לנביא יש קשר ישיר אל אלוקים, ולחכם לכאורה אין קשר ישיר אליו, אז מה מסתתר מאחורי אמרה זאת? באיזה מובן החכם עדיף? מה דעת חכמי הקהילה בעניין זה?
העדפת החכם על פני הנביא מומחשת באגדה במסורת הרבנית על משה רבנו, כשעלה למרום לקבל את התורה. שם משה מוצא את אלוקים יושב וקושר כתרים לאותיות. משה שואל את הקב"ה מה המשמעות של כל זה.
על פי המדרש הזה, משה מבקר בבית מדרשו של רבי עקיבא. במהלך הלימוד משה רואה את רבי עקיבא: "דורש על כל קוץ וקוץ [של אות] תילין תילין של הלכות […] ולא היה יודע מה הן אומרים". זהו מפגש בין הנביא לחכם. הנביא, במקרה הזה משה, לא מבין כלל במתרחש בבית המדרש עד כדי חולשה ורפיון נפש. רבי עקיבא מייצג אב טיפוס של החכם, ומשה מייצג אב טיפוס של הנביא.
לפי זה, נראה מוזר לקבוע שחכם עדיף מנביא, שכן משה רבנו הוא שקיבל את התורה ולא רבי עקיבא? ולכן קביעה זאת לא מובנת מספיק. אולי התיאולוגיה האתיופית תוכל לשפוך אור על קושי זה.
על השאלה מה נדרש מהמנהיג בבית ישראל – יכולת לדרוש או ייחוס – ענה החכם דניאל מנגשה: "כאשר אתה הולך בלילה חשוך ואין אתה יודע מהי הדרך, מה אתה עושה? מדליק נר. כהין הוא הנר של הקהילה. מי הדריך את עם ישראל במדבר ביום וגם בלילה? ה' הלך איתם בלילה על ידי עמוד האש וביום על ידי עמוד ענן". מדבריו נראה שכוחו של הכהין מגיע לא מהדרשה והפלפול, אלא מהאמונה, הכניעה וקבלת סמכות. הכהין מעצם תפקידו הוא סוג של נביא. הוא משמש צופה, חוזה ורואה. ליהודי אתיופיה היה ברור שהחוכמה נמצאת בלב, ולא בראש, לא חוכמה אנליטית שכלית שנמצאת בראש.
במסורת האתיופית אין כל משמעות לחוכמת הראש, אלא רק לחוכמת הלב. החוכמה נמצאת בשמיים אצל אלוקים
דוד יאסו ואברהם ירדאי, שניהם יוצאי אתיופיה פעילים בקהילה, אמרו לי שהמילה חכם מתורגמת 'לבם' (lebam) באמהרית וגם בתגרית. שלמה המלך החכם באדם אכן ביקש מאלוקים: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה" (מל"א ג, ט). הקב"ה מילא את בקשתו ואמר לו: "הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן" (מל"א ג, יב). לב חכם ולא ראש חכם. במסורת האתיופית אין כל משמעות לחוכמת הראש, אלא רק לחוכמת הלב. החוכמה נמצאת בשמיים אצל אלוקים. זה מזכיר את דברי חנוך:
ጥበብ ፡ መካነ ፡ ኢረከበት ፡ ኀበ ፡ ተኀድር ፡ ወሀለወት ፡ ማኅደራ ፡ ውስተ ፡ ሰማያት ። መጽአት ፡ ጥበብ ፡ ከመ ፡ ትኅድር ፡ ውስተ ፡ ውሉደ ፡ ሰብእ ፡ ወኢረከበት ፡ ማኅደረ ፤ ጥበብ ፡ ውስተ ፡ መካና ፡ ገብአት ፡ ወተፅዕነት ፡ ማእከለ ፡ መላእክት ። ወዐመፃ ፡ ወፅአት ፡ እመዛግብቲሃ ፡ ዘኢፈቀደት ፡ ረከበት ፡ ወኀደረት ፡ ውስቴቶሙ ፡ ከመ ፡ ዝናም ፡ በበድው ፡ ወከመ ፡ ጠል ፡ በምድር ፡ ጽምእት ።.
בתרגום לעברית: "חוכמה לא מצאה מקום לינה, והייתה בתוך רקיעי השמיים. באה חוכמה ללון בתוך יילוד אנוש ולא מצאה מקום לינה, החוכמה נכנסה לתוך מקומה ורכבה מעל גבי המלאכים. והרשעה יצאה ממקום משכנה כי לא הסכימה למצוא מקום לינה בתוכם. ולנה ביניהם כמטר במדבר וכטל בארץ ציה". (ע"פ תרגומו של הרב יאסו ובעזרתו).
אז מהם היחסים הקיימים בין התורה לחוכמה? בספר חנוך החוכמה חוזרת לעולם המלאכים ומי שנשאר בין בני האדם היא הרשעה. תפיסה זאת מחנכת לצניעות, לתודעה של כניעה. העובדה שהרשעה לנה ביניהם ולא בתוכם, יש לה משמעות תיאולוגית ראשית שבני האדם הם טובים מטבעם. הרשעה אינה בתוכם. הרשעה נוכחת פה ביניהם. גישה זאת מחנכת לתודעה של אחריות אישית וקולקטיבית. מתוך תפיסה זאת נראה שהאמרה של חז"ל שחכם עדיף מנביא מתפרשת כאמרה אידיאולוגית ואקטיבית.
אנו מתפללים שאלוהים ימשיך לדבר איתנו, אבל יותר מזה שנדע להקשיב אחד לשני.
