בשתי מילים ממוקדות ומדויקות מיטיב דווקא בלעם, זה שנקרא לקלל את ישראל, להגדיר את מהות אופיו של העם היהודי, ואת החומרים המרכיבים את הדנ"א שלו. וכך, בין יתר התיאורים והאפיונים, יאמר בלעם על העם היהודי: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".
אם היינו נדרשים לצייר את התיאור הזה של בלעם, היינו מציירים אריה-לביא שוכב-רובץ-מוטל לאחר שחטף מהלומות-מכות-חיצים-כדורים וכו'. וכשכולם בטוחים שהאריה הרובץ הזה נמצא כמעט ברגעים האחרונים לחייו על ערש דווי, לפתע האריה קם מרבצו, שואג שאגה אדירה, מתרומם, נלחם בגבורה עם אויביו, מנצח כנגד כל הסיכויים וממשיך הלאה במלוא כוחו, אונו, עוזו ותפארתו.
אם יש תיאור המאפיין את קורות העם היהודי באלפי השנים האחרונות, כמו גם בחודשים האחרונים, זה התיאור הזה. העם שלנו חטף במשך אלפי שנים מכל הכיוונים – פיזית, רוחנית, דתית, חברתית, כלכלית: גירשו אותו, היכו בו, טבחו בו, שנאו אותו, נידו אותו. בכל פעם מחדש הצליח העם המיוחד הזה לקום כלביא, להתגבר כארי, ולהמשיך הלאה ביותר כוח ואון.
המכות הגדולות, הקשות והמדממות שחטף העם היהודי בימי השואה, כמו גם אלו שחטף בשמחת תורה האחרון, היה בהן כדי למוטט ולהקריס עמים גדולים וחזקים. והנה, כפי שראינו אז לפני 80 שנה, וכפי שאנו רואים בחודשים האחרונים מדי יום, מתגלים בעם הזה כוחות עילאיים של גבורת הגוף והרוח, כוחות של חסד ונתינה, כוחות של ערבות הדדית ומסירות נפש, כוחות של בחירה בחיים.
אנחנו עומדים משתאים, מתפלאים ומעריצים אל מול כל גילויי הגבורה הצבאית והאזרחית המתרחשים לנגד עינינו. אנו מצדיעים לאריות הקמים מרבצם וממכתם שספגו, וללביאות הגיבורות הנותנות כוח, עוז ותעצומות למשפחותיהם ולעם כולו.
בלעם רצה לקלל ולתקוף את נקודות החולשה והתורפה של העם היהודי, ובהפוך על הפוך, הוא עורר וגילה את סוד כוחו של העם הזה, שכבר אלפי שנים, למרות כל המהלומות שספד, ידע תמיד למצוא את מעיינות האומץ והגבורה שבו, ולממש בפועל את המילים המדויקות והמכוננות: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".