הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בבוקר שבת שמחת תורה פרצו לתוך מדינת ישראל אלפי מחבלי נוחבה וחמאס, ותושבים מעזה. מטרתם הייתה לפגוע באזרחי ישראל, ללא הבחנה, לרצוח בדם קר, לאנוס, לחטוף ולבזוז, ולהעלות באש את בתיהם. נוסף על פגיעתם ביישובי העוטף, שדרות ואופקים, הם התכוונו להמשיך ליישובים בלב המדינה, לפגוע באלפי אזרחים ולחדור ליעדים אסטרטגיים.
עדיין לא התפרסמו כל התחקירים, אולם על פי הידוע כבר, צה"ל כשל בתפקידו ולא נערך כראוי כדי להגן על היישובים וכדי לחסום את הגעת המחבלים ללב המדינה. מי שמנע מהמחבלים לממש את כל יעדיהם, היו היחידות בקו שנלחמו בגבורה כנגד כוחות בעלי עדיפות ניכרת, הרבשצי"ם וכיתות הכוננות של היישובים, אנשי כוחות הביטחון לסוגיהם – צבא, משטרה, שב"כ ושב"ס. רובם לא המתינו לפקודות ולהנחיות, אלא לקחו אחריות ויוזמה ונלחמו בגבורה נגד המחבלים.
נוסף עליהם היו גם אלפי אזרחים גיבורים ואמיצים, שלקחו יוזמה ויצאו לסייע, תוך כדי שהם מחרפים את נפשם. הם גם נלחמו בצירים ובצמתים נגד המחבלים, ובכך למעשה חסמו את התקדמותם ללב המדינה. גבורת האזרחים ראויה לציון לשבח באופן מיוחד. מדובר באירוע חסר תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל, שבו אלפי אזרחים שאינם שייכים לכוחות הביטחון הצילו את המדינה. המוסדות הריבוניים של המדינה צריכים להוקיר את הגיבורים האזרחיים על פועלם למען הגנתה. על מעשי גבורתם ראוי שנחנך את הדורות הבאים.
מאז מלחמת העצמאות הוענקו עיטורי גבורה צבאיים ללוחמים שפעלו בגבורה בקרב, אולם חוק העיטורים בצה"ל, שהסדיר אותם בחקיקה, נחקק רק בשנת תש"ל-1970. החוק קובע שלושה עיטורים צבאיים: עיטור הגבורה על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש"; עיטור העוז על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש"; ועיטור המופת על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת". פרט לעיטורים נוספו צל"שים המוענקים על ידי הרמטכ"ל, אלופי הפיקודים, מפקדי האוגדות והמח"טים.
בשנת תשע"ז 2017 אישרה הכנסת גם את "חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל", שנועד "להסדיר את ההכרה בתרומתם של אזרחים שפעלו בשעת חירום למען ביטחון המדינה ותושביה, להוקיר את פועלם ולבטא את ההערכה שהציבור רוחש להם". החוק מגדיר את מבנה הוועדה המייעצת שתמליץ לשר הביטחון על מתן העיטורים לאזרחים. הגיע העת ששר הביטחון ימנה את הוועדה שתמליץ בהקדם על העיטורים לאזרחים שהתגייסו להציל את המדינה בשבת שמחת תורה (בהתאם לסעיף 5, א, 4, א).
בפרשתנו מתוארת הענקת ציון לשבח לפנחס על התנהלותו בעת המשבר עם בנות מואב (המתואר בפרשה הקודמת): "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור: הנני נתן לו את בריתי שלום! והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלקיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כה, יא-יג).
פנחס הציל את עם ישראל מכליה: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי". לפנחס לא היה באותה עת כל תפקיד ציבורי. אולם, הוא הבחין שהמנהיגות הייתה משותקת: "'ויקם מתוך העדה'. כלומר, שקם על עמדו ונתחזק ויצא מתוך העדה ונצטער בצרתם, ושם נפשו בכפו להושיע צאן מרעיתו. ויצא מן השורה וכו'" (צרור המור שם ז).
בפעולה זו הוא סיכן את חייו משום שאם היה "נהפך זמרי והרגו לפנחס – אין נהרג עליו (זמרי; א"ש), שהרי (פנחס; א"ש) 'רודף' הוא" (סנהדרין פב ב). למרות שיש הרואים במעשהו קנאות, הוא זכה עליו לציון לשבח לדורות מאת הקב"ה: "הנני נתן לו את בריתי שלום".
