הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות של עם ישראל לקראת כניסתו לארץ. הפרשה פותחת במפקד לאומי לקראת ירושת הארץ וחלוקתה. בהמשך, משה מבקש מחליף שימשיך וינהיג את העם. דווקא הפרק שחותם את הפרשה ועוסק בקורבן התמיד ומוספי החג, לכאורה אין לו זיקה ישירה לכניסה לארץ. כביכול נעקרה פרשה ממקומה, מספר ויקרא ספר הקורבנות, ונכתבה בפרשתנו. ואכן, לדעתו של אבן עזרא, בני ישראל לא הקריבו קורבנות במדבר, ולכן ערב כניסתם לארץ ישראל היה צורך ברענון הפרטים, וכך הוא כותב (שמות כט,מב):
"ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו… כי ישראל עמדו במדבר בתוהו יליל ישימון כמו שמונה ושלשים שנה, ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית, ג"כ יין, ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין, ומאין היה להם שני כבשים בני שנה בכל יום?!".
אולם, שמא לא רק ברענון הלכתי עסקינן, אלא יש גם צורך מהותי להזכיר את הפרשה לפני הכניסה לארץ. המעבר שבין נדודי המדבר לארץ ישראל הוא מעבר שבין הנהגה ניסית להנהגה טבעית. בתקופת המדבר הכל היה מן המוכן. משה מוביל את העם, עמוד הענן הולך לפניהם ומגן עליהם, המן יורד מהשמיים ומים זורמים מבארה של מרים. הכניסה לארץ תובעת מעורבות גדולה יותר של העם. יש צורך להיערך למלחמת כיבוש וירושה, ולאחריה סילוק עבודה זרה והפרחת השממה. מעתה השדות ייזרעו על ידי העם, והמן ייפסק. המנהיג מפלס את הדרך, והעם הוא הכובש והבונה.
לאחר שהתבצע המפקד הלאומי, ניתנו ההנחיות לחלוקת הארץ והוכרזה מנהיגות חדשה שתחליף את משה. הגיע הצורך להנחות את העם עצמו להקרבה ולהתמדה. קורבן התמיד שפותח את הפרשה הוא קורבן ציבור, והוא משקף את האופי הקולקטיבי בקשר שבין עם ישראל להקב"ה. כמו כן, קורבן התמיד נרכש באמצעות מחצית השקל, ויש בו גם האחריות האישית של כל אחד ואחד שתרם את חלקו. הכניסה לארץ תובעת אחריות אישית וקולקטיבית גם יחד.
מורי הרב יהודה עמיטל זצ"ל היה מציין תדיר את המדרש שמופיע בהקדמה לספר 'עין יעקב'. המדרש מבקש למצוא את הכלל הגדול שבתורה: "בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'שמע ישראל'. בן ננס אומר: מצאנו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך'. שמעון בן פזי אומר: מצאנו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בן הערביים'… הלכה כבן פזי". כיצד משווה שמעון בן פזי בין קורבן התמיד לבין ערכים נשגבים וחשובים כמו אהבת הזולת או שמע ישראל? ועוד: הייתכן שנפסוק הלכה כדבריו?!
עוצמתו של קורבן התמיד נובעת בעיקר ממהותו. קורבן זה משקף את אחד מהערכים המשמעותיים ביותר בהצלחת כל מפעל גשמי ורוחני: הוא מבטא התמדה וקביעות, שכן הוא מוקרב מדי יום ערב ובוקר.
ימים אלה הם ימי בין המצרים. המשנה (תענית כח ע"ב) מונה חמישה דברים שאירעו בי"ז תמוז, ואחד מהם הוא שבוטל קורבן התמיד. המשנה מציינת אירוע זה כדבר טראגי לא רק בשל ביטול הקורבן עצמו, אלא מפני שביטולו של הקרבן מסמל יותר מכל את השחיקה בעוצמתה של האומה היהודית. הקורבן מסמל את ההתמדה ואת ההתמסרות של היחיד ושל הכלל. משה מבקש לחזור ולשנן את פרשת התמיד רגע לפני כניסת העם לארץ כדי ללמדם את המוטיב המרכזי להצלחת משימת כיבוש הארץ וירושתה.
מלאכת ירושת הארץ לא תמה. בחודשים האחרונים אנחנו נלחמים כאן על קיומנו, כאשר ההקרבה וההתמדה הן מעמודי התווך של ההצלחה במאבק הקשה הזה.
