תאומים סיאמיים

תאומים סיאמיים מתפתחים מביצית אחת, שלא חלה בה הפרדה מושלמת של תאי הנבט לאחר ההפריה. החיבור בין תאומים סיאמיים יכול להיות בגולגולת, במותן, בגב ובאיברים נוספים.

חז"ל הכירו במנגנון היצירה של תאומים זהים "שני אחים תאומים, טיפה אחת הייתה ונחלקה לשנים" (יבמות צ"ח ע"א, נידה כ"ז ע"א). כמו כן, ידעו חז"ל על ההבדל בין תאומים זהים ("שפיר אחד") לבין תאומים שונים ('שני שפירים') (אהלות פ"ה מ"ז). באופן כללי, יש לציין כי לידת תואמים לא הייתה תופעה מצויה בזמן העתיק, ולפיכך נאמר בלידת יעקב ועשיו "והנה תומים בבטנה", שבכל דבר חידוש רגיל המקרא לומר כן (רשב"ם בראשית, כ"ה כ"ד).

הרפואה המודרנית יכולה לבצע פעולות כירורגיות להפרדת תאומים. גם כשיש שני ראשים ושני לבבות, לא תמיד ניתן להפריד בין התאומים, זאת בשל ריבוי האיברים הפנימיים המשותפים.

בתלמוד מסופר שפלימו (שם של חכם תלמודי) שאל את רבי יהודה הנשיא, "מי שיש לו שני ראשים, באיזה מהן מניח תפילין"? רבי יהודה סבר כי הוא מגחך וכעס על השאלה, אולם לפתע בא לפניו אדם שסיפר שנולד לו תינוק בכור עם שני ראשים, ובפיו שאלה האם הוא צריך לקיים בו פעמיים את מצוות פדיון הבן, ולתת לכהן עשרה סלעים במקום חמישה. בהמשך הסוגיה אין תשובה לשאלה בנושא תפילין, אולם בנוגע לפדיון הבן נפסק שכיוון שהמצווה היא לתת "חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת" (במדבר, ג', מ"ז), במקרה של מי שיש לו שני ראשים יש לתת לכהן עשרה סלעים, חמישה סלעים על כל גולגולת (מנחות ל"ז ע"א).

כמו כן, מוזכר במדרש שאדם עם שני ראשים בא לדין בפני שלמה המלך ותבע ירושה כפולה מנכסי אביו. שלמה המלך ערך מבחן שבו הוא קשר את העיניים של אחד הראשים, ושפך מים רותחים על הראש השני. מייד שני הראשים צעקו מהכאב, ומכך הוכיח שלמה המלך כי העובדה שראש אחד מרגיש בכאב של הראש השני מוכיחה כי הם אדם אחד, ובעלי אישיות אחת, לפיכך הם יורשים רק חלק אחד (תו"ס שם, ד"ה או).

ה"קרן אורה" ביאר שאף שהיה אדם כזה בימי שלמה המלך, שהובא מהיכן שהוא, הוא אינו נחשב אדם, וברייה כזו אינה יכולה להיות בעולם שלנו. אולם, ה"שפת אמת" כתב שבמקרה שבו נולד תינוק בעל שני ראשים, מדובר בשני עוברים שהתקלקלו ונדבקו בהיריון יחד, ולכן הגולגולת השנייה היא בעצם נפל שמקבל מעט חיות מגוף הבכור, ויש גזירת הכתוב שכל גולגולת המקבלת חיות מהבכור מחייבת פדיון הבן.

מהדברים נראה שישנם שני נידונים נפרדים, אחד הוא על אדם אחד בעל שני ראשים, והוא מציאות שאינה קיימת, ויש גם את המציאות המוכרת לנו, אמנם במקרים נדירים ביותר, במקרה ויש שק היריון ושלייה אחת, שני העוברים נדבקים יחד, וחלק מהאיברים יכולים להתאחד. ובמקרה כאן יש שני ולדות שונים, אולם צריך לבדוק אם יש לכל אחת חיות בפני עצמו.

בספרות השו"ת קיימים כמה דיונים הלכתיים בנושא, שהתעוררו בעקבות מקרים של לידת תאומים סיאמיים. רבי יעקב ריישר מתייחס למקרה כזה ופוסק שתאומים סיאמיים שמחוברים רק בחלק מגופם ואילו שאר גופם נפרד, נחשבים כשני בני אדם, ולכן למשל, שניהם צריכים להניח תפילין, וכל אחד מהם מקבל חלק בפני עצמו בירושת אביהם. לתאומים כאלה אין אפשרות להתחתן על פי ההלכה, מפני שאסור לקיים יחסי אישות בפני בני אדם (שבות יעקב, ח"א, ד'). הפוסקים אוסרים לבצע ניתוח להפרדת תאומים סיאמיים, אם יש בו סכנת חיים, והם יכולים לחיות ללא סכנה מיידית (עיין אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך תאומים).