חרף העוינות שבין איראן הרשמית למדינת ישראל, היהודים החיים באיראן ממשיכים לקיים אורח חיים יהודי בלא שהממשל מתנכל להם בגלל זה. אף שקיימת אפשרות לעלות לישראל, לא רבים מהם מממשים אותה, ולא רק בגלל המחסור במזומנים
באיראן חיים היום בין 15,000 ל-20,000 יהודים. לפני המהפכה האיסלמיסטית חיו בה 80,000 יהודים. בשנת 1979 עם עלייתו של חומייני לשלטון ותחילתו של משטר דת מוסלמי רדיקלי באיראן, כ-60,000 יהודים ברחו מאיראן – חלקם לישראל, חלקם לארה"ב ומעטים למדינות אירופה. רובם הגדול של היהודים שנשארו באיראן מבוגרים כיום. תופתעו לגלות שגם שם הם עוסקים במסחר, ולכן מצבם הכלכלי טוב ואפילו מצוין. מצב זה מונע מהם לרצות לבצע שינוי ולעלות לארץ, מכיוון שכאן לכסף שלהם אין הרבה ערך כלכלי.
מצב הקהילה היהודית באיראן
"לקהילה היהודית יש את הרב הראשי של איראן, הרב יהודה גראמי", מסביר אילן אגאג'ני, מנכ"ל ארגון הגג של יוצאי איראן בישראל. "הרב אחראי בין היתר לעריכת חופות בתוך הקהילה היהודית. בזכות מצבם הכלכלי הטוב של חברי הקהילה, כמעט שלא שומעים על מקרים של התבוללות עם גויים, והרוב המוחלט של הנישואים הם בתוך הקהילה. זה גם משפיע על היחס של המשטר אליהם, שמאפשר להם לחיות חיים יהודיים בלי התערבות מצידם ולשמור על קשר עם משפחותיהם בישראל, למעט אלו לגביהם עלה חשד של ריגול ומסירת מידע למודיעין הישראלי, אחריהם כמובן יש מעקב", מוסיף אילן.
האם היו יהודים שבחרו לעלות לארץ וחזרו לאיראן?
"הערך של הכסף האיראני היום הוא נמוך מאוד, ולכן משפחה ממוצעת שיש לה רכב דירה וחנות ובוחרת למכור הכל ולעלות לארץ – יהיו לה לכל היותר 200,000 דולרים, מה שלא מאפשר לה אפילו לרכוש דירה כאן. לכן, היום רוב מי שבוחר לעזוב את איראן, יהגר כנראה לארה"ב או לאירופה. למרות זאת, בודדים מאוד היהודים שכבר בחרו לעלות לכאן אל גם הם, ברובם, לא הצליחו להתמודד עם יוקר המחיה, עם המנטליות ועם הגזענות בארץ וחזרו על עקבותיהם לאיראן".
עד לפני ארבע שנים יהודים מאיראן יכלו לטוס לישראל דרך טורקיה או יוון כדי לבקר את המשפחות שלהם ולחזור לאיראן. אבל אז חקק אחמדיניג'אד חוק, שכל מי שחוזר מישראל צריך לעבור חקירות ולהיכלא חצי שנה בבית סוהר כדי לוודא שהוא לא מרגל – מה שמונע מיהודים איראנים לבקר בארץ.
את תפקידו כיום, של אילן אג'אני, ניתן היה לנבא מראש. כבר בגיל 11 השתתף אילן בתנועת "החלוץ" בטהרן. התקיימו שם פעילויות תרבותיות, חינוכיות יהודיות והרצאות על ארץ ישראל ולימוד השפה העברית. יותר מאוחר הוא מונה למדריך בתנועה, ובקיץ שבין כיתה י"א לי"ב נשלח לארץ עם קבוצת צעירים וצעירות כדי לעבור קורס מדריכים. "במשך חודשיים למדנו ועבדנו בקיבוץ אלונים", משחזר אילן. "כשחזרתי לאיראן הייתי מדריך נוער באופן רשמי. אחרי בחינות הבגרות עליתי לארץ לבד בשנת 1967, ואחרי כמה חודשים התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. היה לי מאוד קשה, כי לא ידעתי טוב את השפה והייתי צריך לדאוג למקום מגורים ולכסף. בלילות הייתי עובד כשומר באוניברסיטה, וביום הייתי לומד. היו לי שנים קשות בהתחלה, ובכל זאת אחרי שנת מכינה באוניברסיטה, ואחרי שנה ראשונה בתואר, התארגננו כמה חברים והקמנו את ארגון הסטודנטים יוצאי איראן בישראל. לי היה הכבוד להיות יו״ר הארגון הזה במשך שנות לימודיי באוניברסיטה, ועזרנו רבות לקליטת הסטודנטים החדשים בהצלחה".
כיום, הוא מנכ"ל ארגון הגג של יוצאי איראן בישראל. מטרות הארגון הן עזרה בקליטת עולים חדשים – בליווי, הדרכה ועזרה מכל סוג שהוא, לפי הצורך; שמירת מורשת יהדות איראן; קיום אירועים לעולים ותיקים, ועל ידי כך יצירת קשרים מחודשים ביניהם; האדרת שמה ופועלה של העדה; וסימונה על מפת הארץ באופן יותר מוחשי.
"בזכות מצבם הכלכלי הטוב של חברי הקהילה, כמעט שלא שומעים על מקרים של התבוללות עם גויים, והרוב המוחלט של הנישואים הם בתוך הקהילה. זה גם משפיע על היחס של המשטר אליהם, שלא מתערב"
מהפכת האיסלאם
מתחילת המהפכה האיסלמיסטית ב-1979 עלו לישראל כ-10,000 יהודים מאיראן (ביניהם גם ההורים של כותבת שורות אלו, שעלו מטהרן עם שתי אחיותיי). חלקם השאירו אחריהם משפחות ועד היום מנסים לשמור איתן על קשר ככל שניתן, למרות העובדה שאיראן וישראל הן מדינות אויבות.
איך הפכה איראן ממדינה מתקדמת לחממת טרור?
"עד 1979 איראן הייתה אחת האימפריות הגדולות והמתורבתות בעולם, אחת המדינות המתקדמות בעולם שהתהדרה גם באוניברסיטה מהנחשבות ביותר בכל התחומים. באיראן התקיימה מונרכיה – משטר מלוכני, ותאמינו או לא, בשלב מסוים גם התקיימו יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל וחברות ישראליות, כמו סולל בונה עבדו בה בהיקפים גדולים"
הבולט שבמלכים ששלטו באיראן הוא כורש, המוכר לנו מהצהרת כורש. אותו כורש שאפשר לכל העמים תחת מלכותו את החופש לחזור לפולחן אלוהיהם, וליהודים שהוגלו לבבל אחרי חורבן בית ראשון, לשוב לארץ ישראל. כורש הביא לעידן חדש בכל מה שקשור לחופש הדת והפולחן. בזמן שכבש מדינות אחרות, הוא נתן הוראה לחייליו לא לקחת ביזה, ואסר עליהם להתקרב לנשים ולבנות של אותן מדינות כבושות או אפילו לרצוח ללא סיבה – ועל כך הוא אחד המלכים היותר בולטים ואהובים באיראן.
"בשנת 1979 התרחשה המהפכה האיסלמיסטית בשני חלקים", מסביר אילן. "בחלק הראשון המלך השולט באותה תקופה, השאה מוחמד רזא פהלווי, גורש מהמדינה על יד אנשי דת מוסלמים ופעילים סוציאליסטיים ואנשי שמאל, בעקבות מחאות אלימות של צעירים וסטודנטים נגד המשטר המערבי שאותו הנהיג השאה ונגד מהלך העלאת מחירי הנפט אותו הוביל השאה. בשלב זה כבר החלה התפוררות הצבא: חיילים סירבו לפתוח באש נגד מפגינים והחלו לתמוך בהם. המלך, שהיה בשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן, סמך אז על ארה"ב שתגן על שלטונו. אבל ארה"ב מצידה, בטענה על פגיעה בזכויות אדם, לא הסכימה לשאה להשתמש באלימות כנגד המפגינים והמחאות איבדו שליטה".
"בחלק השני הועלה לשלטון האייתוללה ח'ומייני", ממשיך אילן. "ובכך הושלם סופית המהפך של המדינה מאיראן/פרס היפה לרפובליקה האסלאמית, שאותה אנחנו מכירים היום. הדבר הראשון שעשה ח'ומייני בתור שליט, הוא להוציא מייד הודעה שבה הוא מוסר לעם באיראן כי מי שהורג אנשים בשם הדת האסלאמית או נהרג בשמה – מגיע היישר לגן עדן, ושם מחכות לו 72 בתולות. כן, אותה דוקטרינה ידועה שאנחנו מכירים מהעולם הערבי בתור 'שאהידים'. זה הפך את אנשי האיסלאם הרדיקלי לתומכי ומייצרי טרור".
אם נחזור רגע אחורה, לתחילתה של הדת האיסלמית, מספר אילן כי ד"ר ג'הנשאה, מרצה מוסלמי לשעבר באוניברסיטת טהרן שמשווה בין כורש לנביא מוחמד, מתאר בספרו כי מוחמד היה אנאלפבית שעבד כפועל בשדות של יהודים. כדי לשפר את מעמדו, חיתנו אותו בגיל 28 עם אישה שאבא שלה היה עשיר מאוד והיא עצמה הייתה סוחרת. אותה אישה נקראה ח'תיג'ה (ויש שטוענים שהיא הייתה יהודייה) והיא הייתה גדולה ממנו ב-10 שנים. אחרי שטיפחה אותו והעלתה את מעמדו, הפיצה ח'תיג'ה שמועה כי מוחמד עלה לשמיים לקבל ספר מאלוהים – בזמן שמוחמד פשוט התחבא במרתף.
אחרי כן, לפני 1,400 שנה לערך, פלשו לאיראן אנשים שהאמינו בבשורה שלכאורה הביא מוחמד, ושרפו את כל הספריות והספרים של התרבות הפרסית וערפו את ראשי המתנגדים לדת. את הממשיכים שלהם אנחנו פוגשים היום בכל מדינות האסלאם, וכן, לצערנו, גם אצלנו.