הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)אנו חיים בתקופה גורלית סוערת ומורכבת. הסוגיות הביטחוניות שעומדות על הפרק הן מהמורכבות שידע עם ישראל מעודו. הן מעמידות בפנינו דילמות קשות שבהן אין אפשרות לבחירה קלה, בין הגרוע לאידיאלי, אלא בין הגרוע לגרוע יותר.
זה לא מונע מגורמים שונים לנסות להציג פתרונות שטחיים ופשטניים שמתעלמים מהמורכבות ומתחשבים רק בחלקים המתאימים לאג'נדה שלהם, בעיקר כשאין להם אחריות על התוצאות.
בימים אלה, במקביל לבירור של סוגיות ביטחוניות מורכבות, נידונות גם סוגיות מורכבות של מנהיגות בשעות גורליות.
מנהיגות לאומית נושאת על כתפיה אחריות ציבורית לגבש מדיניות, להתוות את הדרך ולהוביל למימושה. אחריות זו גדלה בתקופה ביטחונית מאתגרת ומורכבת שכזו, שיוצרת דילמות ומצריכה הכרעות קשות. צריך שתהיה לה יכולת לנתח את המצב המורכב על כל צדדיו, לשקול את מכלול ההשלכות הנובעות ממנו בהווה ובעתיד, ולהכריע. המנהיגות חשופה למידע סודי שחיוני לניתוח המצב המורכב, שאינו זמין לציבור הרחב. מנקודת מבט המנהיגות, היא גם אמורה להיות בעלת כלים לתת את המשקל הנכון לכל אחד מהמרכיבים של המצב. לציבור לא נותר אלא לסמוך על הכרעותיה.
מטבע הדברים, גם למנהיג יש השקפת עולם ואג'נדה. אלה עלולות לגרום גם לו לבחון את מורכבות המצב הביטחוני מ'פוזיציה' בצורה פשטנית, באופן שיתאים לאג'נדה שלו, ולהתעלם מעובדות שעלולות לא להתאים לו. הבנת המצב הביטחוני בצורה שגויה עלולה להוביל למסקנות שגויות ולהובלת מדיניות שתסכן את גורל הציבור. גם אם הסכנה לא תתממש, מנהיג שכזה עשוי לאבד את אמון הציבור.
דווקא בימים שכאלה, הקריאה הסדורה בפרשת השבוע, פרשת 'מטות-מסעי', מחזירה אותנו לעסוק בתפקידה של המנהיגות גם בשעת שגרה. בימים שהמצב יציב ומתנהל על מי מנוחות. גם שם למנהיגות יש תפקיד חשוב בהובלת השגרה הציבורית, הפיזית והרוחנית.
פרשת 'מטות' פותחת בציווי לראשי המטות על הנדרים: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ד': אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַד' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל, ב). ראשי המטות הם מנהיגי העם: "הם נשיאי הדגלים שהעמידו אותם המטות על דגליהם אחר שמתו נחשון בן עמינדב וחבריו" (רמב"ן במדבר ל, ב).
הנדר והשבועה הם דינים מיוחדים בתורה. הם נותנים כוח ל'דיבור' של נדר ושבועה להיות דבר מחייב מבחינה הלכתית, בדומה לרמת החיוב של אחת ממצוות התורה, ומתייחסים בחומרה למי שלא עומד בנדרו או בשבועתו. לראשי המטות יש סמכות הלכתית ושיקול דעת להתיר את הנדר והשבועה, ובדומה להם גם בית דין. עפ"י הרמב"ן, הציווי בתורה נאמר דווקא לראשי המטות ולא לשאר העם, כדי שאפשרות ההתרה לא תביא את העם להקל ראש בנדרים ובשבועות (שם, שלא כרש"י).
יש קשר בין תפקיד המנהיגות ובין המהות העמוקה של הנדרים: "התורה מייפה את כוחנו להעמיד עלינו מצוות (מרצון, ע"י נדרים ושבועות; א"ש), כדי שנקיים כהלכה את מצוות התורה. היא מאפשרת ליחיד, לציבור ולכלל האומה לקבוע כללים של קיימא לצורך עשיית המצוות בנאמנות" (רש"ר הירש במדבר ל, ב). לדין זה השלכות על תוקפם של תקנות ומנהגי הציבור: "הם גם הבסיס לתקנות ולמנהגים של הקהילות, והללו באים להסדיר ולהבטיח את קיום מצוות ה' על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקום ומקום" (שם פס' א).
משום כך הוטל תפקיד זה דווקא על הנשיאים 'ראשי המטות': מטה תופס את השבט כ"ענף" של הכלל הגדול, כי התפקיד האחיד של הכלל מתגשם במסגרת המטה על פי סגולתו המיוחדת. היה זה תפקידם של ראשי המטות לתת את דעתם למנהגים הנובעים מייחודו של כל ענף, וכן לפעילויות, לשאיפות ולייעודים המשותפים. היה עליהם לכוון את כל אלה לאפיק הרצוי למען יתגשם תפקיד הכלל על פי סגולתו המיוחדת של כל ענף. האמצעי לפעילות מסוג זה, התנאי להתפתחות הכלל ולחיי הקהילה, הוא התוקף המחייב של הנדר ושל התקנות שנתקנו בידי אדם: "לא יחל דברו"; והרי זה תוכנן של ההלכות המבוארות כאן בהמשך" (שם פס' ב).
על כן הם גם אלה שמופקדים על 'התרת' הנדרים בשעת הצורך.
זהו אתגר חשוב למנהיגות משום שגם למיסוד מנהגים ותקנות לציבור בשגרה עשוי להיות השלכות גורליות לדורות.
