הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)תיבת נח היתה מקלט בטוח לנח ולמשפחתו ולכל בעלי החיים, מפני המבול שהתחולל בחוץ. בתוך התיבה הסגורה והמובדלת, נוצר מיקרוקוסמוס ייחודי. במשך שנה התהווה בו תהליך חינוכי מעצים של תיקון קלקולי דור המבול והכנה לקראת היציאה מהתיבה, כדי להתחיל עידן חדש של עולם מתוקן ('משך חכמה' ח יט).
בזכות צדקותו, זכה נח לשרוד את המבול בתיבה. בתום שנת המבול והתהליך הרוחני הצטווה נח לצאת מהתיבה אל העולם החדש (בראשית ח טז). בצאתו עדיין ניכרה צדקותו. הוא הקים מזבח לקב"ה (שם פס' כ) "על טובות שגמלתהו ושהצילהו מהמבול ומצער הבהמות" (צרור המור שם). ומקריב עליו עולות: "לכפר על הרהור הלב ועל חטאתו אשר חטא, לפי שלא התפלל על דורו" (שם).
בהמשך הפרשה מוזכרת פעם נוספת יציאתו מהתיבה אל העולם, הפעם בהקשר לכישלונו וירידתו ממעלתו הרוחנית: "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וגו'. וַיָּחֶל נח איש האדמה ויטע כרם, וַיֵּשְׁתְּ מן היין וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בתוך אוהלֹה" (בראשית ט יח-כא). פעולת הנטיעה של הכרם נקראת: "ויחל – עשה עצמו חולין" (רש"י שם). הכתוב מתאר את ירידתו הרוחנית 'בהורדתו' מדרגת 'איש צדיק' ל'איש האדמה': "חביב משה מנח. נח משנקרא 'איש צדיק' נקרא 'איש האדמה', משה, משנקרא 'איש מצרי' נקרא 'איש אלקים'" (בר"ר נח, ג). 'איש האדמה' משמעו שכל עניינו של נח הפך להיות ה'אדמה' ועולם החומר: "ואמרו (שם במד"ר) שהיה להוט אחר האדמה" (רמב"ן שם). ירידתו דרדרה אותו לשכרות ולכל מה שנלווה אליה: "התחיל בפועל בלתי נאות, ולכן נמשכו מזה מעשים אשר לא יעשו" (ספורנו שם).
הירידה הרוחנית של נח לא נבעה מחולשתו הרוחנית מעיקרא, וגם לא מכך שהתהליך הרוחני בתיבה לא היה אפקטיבי! עולם רוחני זקוק להזנה תמידית בדומה לעולם הגוף. השקיעה הממושכת בעולם ה'חומר' וה'אדמה' התובעני וההישגי, נטול מקורות הזנה רוחניים, גרמה לשחיקת עולמו הרוחני. במקום שצדקותו תשפיע על 'עולם האדמה' – היא נכבשה על ידיו.
לנח היתה יכולת לשלב בין היותו 'איש צדיק' לבין 'איש האדמה': "שקיקותו הפנימית העליונה להתהלך את הא-להים התאימה עם נטיותיו לישוב העולם כולו, 'איש צדיק' ו'איש האדמה' יחד בחוברת. וכו'. אבל הנטייה האדמתית סוף סוף יש לה איזה משקל מכביד וכו'" (שמונה קבצים ד פט). לבסוף ה'משקל המכביד' של 'הנטייה האדמתית' גבר.
בעולם הקבלה והמחשבה הפכה 'תיבת נח' מודל לתהליכים שמצריכים התכנסות מבודלת מהסביבה, שיבשילו וישפיעו אח"כ ביציאה לעולם. הזוהר מדמה ל'תיבת נח' את ההתכנסות של רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו במערה, שם התרחש תהליך גילוי הנסתרות וכתיבת הזוהר: "שלמדנו החסיד הרמח"ל ז"ל ('אדיר במרום' דף ז, זוהר בהעלותך קנג ב) מענין המבול ותיבת נח. שדומה לו היה ה'אידרא' דרבי שמעון בר יוחאי ע"ה (ה'אסיפה' של רשב"י ותלמידיו במערה. א.ש.), שהתיקונים נתקנו בפנים האידרא, כמו שנתקן העולם כולו (במהלך המבול) וכו', בתוך התיבה, רק לא היה אפשר להתפשט בעולם וכו'. וכמו-כן התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה לא היה אפשר שיתפשטו בעולם וכו'" ('מוסר אביך' פרק ב א).
בסדרת מאמרינו השנה נעסוק בהתמודדות עם האתגר של יישום התורה בחיי המעשה. מודל התיבה נצרך כדי להמשיג את האתגר הגדול של ההשתלבות בחברה הכללית, שיש בה 'יציאה' מסוימת מ'התיבה' – מתוך המסגרת הדתית העוטפת; מהקהילה, ממערכת החינוך הדתי, שבהם מתרחשים תהליכי הבניין וההעצמה הרוחנית. ההשתלבות במקומות שבהם אין מקורות הזנה רוחנית, מעלה את החשש לשחיקה רוחנית ומחייבת גיבוש דרכים להתמודדות עם האתגר, כיצד נשפיע על העשייה בחברה הכללית ולא נישחק על ידה. (נח תש"פ)
