הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בני גד ובני ראובן קיבלו את נחלת עבר הירדן המזרחי, בתנאי שיהיו שותפים מלאים בכיבוש הארץ. אולם, מסתבר שלא רק בני גד וראובן קיבלו נחלה, אלא גם חצי שבט המנשה, וכך נאמר: "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף…".
מהיכן נולד הרעיון ששבט מנשה יירש חלק בעבר הירדן? הרי בני שבט מנשה לא פנו אל משה וביקשו שם נחלה. זאת ועוד, מדוע רק חצי השבט קיבל נחלה בעבר הירדן? לדעת הרמב"ן (לב, לג), אמנם עבר הירדן היה מיועד רק לבני גד ולבני ראובן, אבל התברר ששטח הנחלה היה גדול מאוד. לכן, החליט משה לפתוח 'מכרז' לכלל האומה על מנת שיבואו שבטים נוספים להתיישב בחבל ארץ זה. חלק משבט מנשה נענה לבקשתו של משה והצטרף להיות בין הנוחלים. הרמב"ן משער שאותו חלק היו רועי צאן, שהיה נוח להם לשבת בחלק המזרחי. אולם, בפסיקתא זוטרתא (קמא ע"א) מצאנו הסבר אחר ושונה: "וחצי שבט המנשה – לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן".
הכתוב מייחס את מנשה ליוסף, למרות שזה פרט שידוע לכולם: "וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף". מכאן מדייק הדרשן שהכתוב מבקש להדגיש את הקשר שבין נחלת חצי שבט המנשה לרגע קריעת הבגדים של האחים במצרים. בעת שאחיו של יוסף חוזרים לבית אבא, יוסף מצווה את האיש המופקד על הבית להטמין את הגביע בשקו של בנימין. תרגום יהונתן סבור שהשליח היה מנשה. לאחר שהתגלה שאכן הגביע בשקו של בנימין, האחים קורעים את בגדיהם – "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם". ולכן, יש כאן מידה כנגד מידה. מי שגרם לצערם של האחים ולכך שקרעו את בגדיהם, עתה תיקרע נחלתו.
אולם, ניתן להציג פן אחר למדרש שלא בעונש עסקינן, אלא בזכות מיוחדת שנזקפת לשבט מנשה. המטרה בשימת הגביע בשקו של בנימין הייתה לבחון את הערבות של אחים בינם לבין עצמם. זו הייתה שעת מבחן לאחים כיצד לנהוג בשעה של משבר, כאשר נתגלה שבנימין גנב לכאורה את הגביע.
בסופו של דבר, המבחן הצליח והאחים גילו יחס אוהב ומחבק כלפי בנימין. דווקא קריעת הבגדים היא עדות נאמנה לחשיפת הערבות בין האחים. לאחר שנים, זוכה מנשה שוב לאחד את השבטים בעם ישראל. בו בזמן ששני השבטים מחליטים להתנחל מחוץ לארץ ישראל בעבר הירדן, עלול היה להיות נתק בינם לבין שאר האומה. שני השבטים הם בניה של לאה. האחד ראובן בכור לאה, והשני גד בכור זלפה, שפחת לאה. סכנה של התפלגות מרחפת על עם ישראל. למשימה זו נשלח מנשה, שהוא בכור יוסף, בכורה של רחל. חצי האחד משבט מנשה מתלווה לשבטים שבעבר הירדן, וחצי השני מהשבט נותר בארץ. כך יוכל שבט מנשה לחבר בין בניה של לאה בעבר הירדן לשאר העם שנותר בארץ ישראל.
הדברים נוגעים גם לתקופתנו. החלק המרכזי והגדול של העולם היהודי יושב בארץ ישראל. אולם, חלק משמעותי נמצא גם בתפוצות. הצורך בהעצמת הקשר בין יהודי ארץ ישראל ליהדות התפוצות הוא הכרחי דווקא בתקופה של מלחמה, שמעצימה את האנטישמיות בכל מקום בעולם. השנאה כלפי יהודים אינה מבחינה בין רפורמים לאורתודוקסים. זו שעה גורלית שתובעת מאיתנו אחדות של כלל יהודי העולם. קיומו של העם היהודי במשך אלפי דורות התאפשר גם בזכות הסולידריות היהודית. ברית גורל בין חלקי העם השונים היא תנאי לקיומו של עם ישראל.
