הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)את תקופת חייו של יעקב ניתן לחלק לשני חלקים מרכזים. הראשון – בתחילת חייו נאבק יעקב על עתידו ועל חייו הפרטיים. הוא שומע לאמו ולוקח את ברכותיו של עשו במרמה, הוא בונה את ביתו תוך כדי משא ומתן עם לבן, ובהגיעו לארץ מתפייס הוא עם עשו. המכנה המשותף לכל המאבקים האלה היה שהם נערכו בין יעקב לאויבים חיצוניים – לבן ועשו. בחלק השני, לאחר פטירת אשתו רחל, נדרש יעקב להתמודד עם סוגיות משפחתיות מורכבות ובכלל זה הוא מתמודד לבד עם חינוך הילדים.
התיאור על בדידותו של יעקב במעבר יבק – 'ויוותר יעקב לבדו' אינו מתאר רק את אותו הלילה, אלא את המציאות לאחר פטירת רחל. בדידות זו ליוותה אותו עד סוף ימיו. האווירה בפרשתנו היא אווירה טראגית של תככנות ומזימות. מערכת יחסים שקרית, ששיאה במכירת יוסף. טבילת כתונת הפסים בדם מעידה יותר מכל על שפל היחסים שבין האחים ליעקב ובינם לבין יוסף. הרמב"ן מסביר את מטרת האחים בהבאת כתונת פסים לאביהם: ' וכל זה להתנכר בענין, כי אם שתקו היה חושד אותם לאמר אתם הרגתם אותו כי ידע קנאתם בו'. כלומר, האחים מניחים, שיעקב מסוגל להאמין שהם רצחו את יוסף בעטיה של קנאה נוראית. חוסר האימון בין יעקב לבניו החל עוד קודם לכן במעשהו של ראובן לאחר שרחל נפטרה. 'וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל'. גם אם ראובן רק בלבל את יצועי אביו ולא חטא בגילוי עריות, ברור שפגע באביו ובכל זאת יעקב שותק. שתיקתו ניכרת גם בפרשתנו. לאחר שיוסף סיפר את חלומו לאביו ולאחיו, אמנם יעקב גוער בו אבל מצד שני הוא עוצר פה ומבליג – 'וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר'. רש"י מסביר שיעקב היה מצפה אמתי יבוא אותו היום. יעקב אכן חשב, שהחלום אמתי ויבוא היום שיתגשם. ובלשונו של הספורנו: 'שחשב יהיה החלום אמתי והיה מתאווה ומצפה שיתקיים'. "שמר את הדבר" – הצפיה להתגשמות החלום. ניתן גם להסביר, שיעקב הסתפק בגערה קצרה ומעבר לכך הבליג ושתק. יעקב 'שמר' את כעסו ובחר להסתיר את זעמו ומחאתו על דבריו של יוסף. מדוע? מכיוון שיעקב חושש מהעצמת השנאה והיריבות במשפחה. ההתמודדויות שהיו ליעקב בשנותיו הראשונות עם עשו ועם לבן היו קלות עבורו מההתמודדות עם המשפחה כולה לאחר מותה של רחל. המתח במשפחתו היה עצום ויעקב חשש מאד מקרע בתוך המשפחה. ההבלגה לראובן מתמשכת עד רגע הפרידה. וברוח זו מסביר הספרי (דברים פסקא כ'): 'בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו – כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי'. יעקב נדרש להתמודד עם סכנה המאיימת לקרוע את המשפחה. רק מתוך המשפחה תוכל לצמוח האומה. כדי לשמור על לכידות המשפחה, יעקב כבש כמה פעמים את כעסו והסתפק בשתיקה רועמת.
השבת היא גם ערב חנוכה ויתכן שהדברים קשורים לחנוכה. ההידור במצות הדלקת נר חנוכה אינו בהכרח מתייחס למעשה ההדלקה עצמו, אלא לשותפים להדלקה. בחנוכה אנו מדגישים שחובת ההדלקה אינה מוטלת רק על האדם עצמו, אלא על הבית – 'נר איש וביתו'. לפי שיטת הרמ"א גם ההידור עצמו מתייחס לאנשי הבית ולדעתו כל אחד מבני הבית מדליק את הנר. מצד שני, מיקום ההדלקה אינו בטרקלין הבית או בפינת האוכל. אנו מוציאים את הנרות לרשות הרבים וכדברי הגמרא: "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ".
מצות הדלקת נרות מדגישה עבורנו את התלות של האדם במשפחתו. יכולתו של אדם להשפיע ולעשות מחוץ לביתו מותנית בתמיכה המשפחתית. תמיכה זו תבוא רק אם כל אחד מבני הבית יהיה שותף לאותו האור. נר חנוכה מזכיר לאדם את הצורך לאזן בין המשימות הגדולות לבין המשפחה. כך יעקב אבי האומה ידע, שישנם רגעים שיש להבליג גם שקשה על מנת לשמור על המשפחה כולה. ישנם רגעים שהשתיקה יפה ובמיוחד בתוך המשפחה.
(וישב תשע"ו)
