קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)הפרשה מדברת על חשיבות שמירת המצוות ומרחיבה בדרכים שונות על הטובות שניתן יהיה להרוויח אם נשמע בקול ה'. כאשר הפרשה מדברת על הארץ שאותה אנחנו זוכים לקבל היא מתארת זאת כך:
"וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
גם בימים קשים אלו שבהם אנו נמצאים עתה, יש לנו ארץ נהדרת. עשירה בנופים מרשימים וגם באנשים טובים. יחד עם זאת, המעיין באופן קבוע בפרסומות בעלון זה יכול לראות שהיופי לא רלוונטי רק לארצנו הקטנטונת, ויש הרבה יופי גם בחוץ. על אף הפסוקים היפים בפרשה, יש לגולה המון מה להציע: המעיינות הקטנים שלנו מחווירים לעומת הנהרות הגדולים של אירופה. בחו"ל יש פירות ייחודיים, אוכל בשפע, מחצבות של ברזל ונחושת ואף יותר.
אם נביט לעומק בפסוקים, ניתן לראות כי התיאור היפה של הארץ לא בא כדי להדגיש עד כמה היא עשירה ומיוחדת או לדרג אותה ביחס לארצות אחרות. הפסוקים באים להסביר: אם נלך בדרך טובה, לא יהיה לנו מחסור. הארץ תביא לנו את כל המזון שנצטרך – לחם, פירות, שמן, דבש, מים לכל יושביה, חומר לבנות בתים ולייצר כלים.
אם נמשיך גם להיום, בישראל קיימים מיטב המוחות כדי לוודא שלא יהיה חסר בה כלום, מתעשיות ביטחוניות ועד לחקלאות מתקדמת, תעשיית מחשוב חזקה, רפואה ברמה גבוהה ואקדמיה מצליחה.
כאשר הפרשה מדגישה לנו להתנתק מתרבות הגויים, היא מרגיעה אותנו בכך שהייחודיות שלנו לא תפגע בנגישות שלנו למשאבים, לא במסכנות נאכל בה לחם. ניתן לראות שכל עוד אנחנו דבקים בערכים שלנו, אולי לא ננצח בכל תחרות, אבל לעולם לא נרגיש מחסור.
יחד עם זאת, התחושה שיש לנו הכל, יכולה לגרום לנו לשכוח מאיפה זה מגיע, לסמוך על כך שתמיד "יהיה בסדר" ולחשוב שכוחנו ועוצם ידינו תמיד יהיו שם להגן עלינו. שלב זה יכול לקרות לכל ארגון בשלב הבגרות והיציבות שלו ולגרום לו לרדת מטה. במקרים אלו הפרשה ממליצה לזכור את "שלב המצרים", שם לא היה לנו נגישות למשאבים כלל. כשזוכרים את התקופה שבה לא היה מושלם, ניתן להישמר מתהליכי גאווה מסוכנים שיחזירו אותנו לשם.
