בין אחריות לסמכות

פרק י"א בספר 'שופטים' נפתח עם אנשי גלעד המגרשים את אחיהם יפתח מהקהילה ומהמשפחה. לאחר מכן, כשהם בצרה, הם קוראים לו שיחזור ויילחם עבורם. יפתח, כמובן,  חשדן – למה הם נזכרו בו רק עכשיו?

הם עונים לו במפורש: בחרנו בך כדי להילחם עבורנו פשוט כי אין לנו ברירה אחרת, ומציעים לו בתמורה להנהיג אותם אם ינצחו במלחמה. לפי ההצעה שלהם, עד אותו ניצחון מיוחל, יפתח הוא מנהיג על תנאי. הוא נושא באחריות על כל המבצע הצבאי, אבל אין לו סמכות עליהם כמנהיג.

המושגים "אחריות" ו"סמכות" עולים מדי פעם כאשר דנים ביחסים בין מערכות השלטון –למשל בין הדרג הצבאי, למדיני ולמשפטי – מתוך הבנה שצריך להיות קשר מסוים בין מידת האחריות המוטלת על המערכת לבין מידת הסמכות שיש לה כדי לפעול.

כאשר אין איזון בין אחריות לסמכות יכולים לקרות שני דברים: הראשון הוא כישלון במשימה מכיוון שמי שנושא באחריות, לא יכול להפעיל את מלוא הכוח בתור בעל סמכות; השני הוא שבעל האחריות מסיר אותה ממנו במקרה של כישלון ואומר "לא היה לי סמכות", כדרך לרדת מהעץ ולא לקבל עליו את הדין.

על כן, לפני פתיחת המערכה, יפתח דואג לקבל את מלוא הסמכות כמנהיג כדי שיוכל לשאת עליו את עול האחריות על הלחימה. פסוקים י"א-י"ב בפרק מוסיפים לנו רובד נוסף לסוגיה: "וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה', בַּמִּצְפָּה. וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים, אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ, כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי".

לרוב, הדיון בשאלת האחריות והסמכות נוגעת לקשר בין המנהיג למונהגים. למשל מורה שיש לו אחריות להוביל את הכיתה, אבל עובד במערכת שלא נותנת לו סמכויות אל מול התלמידים, יתקשה לבצע את תפקידו. כאן אנחנו רואים שהעובדה שיפתח מקבל הנהגה מוחלטת על בני גלעד, לא רק מסייעת לו מולם אלא מאפשרת לו לייצג אותם ולדבר בשמם אל מול הקב"ה וגם אל מול האויב.

כדי לקבל את ההשראה האלוקית למלחמה, וכן את הביטחון לפעול בשיח מול האויב, על המנהיג לקבל כוח שלא מתבטא רק ברשימת הסנקציות וכמות כלי המלחמה שיש בידו, אלא גם מהאפשרות לדבר בשם הקבוצה שאותה הוא מנהיג. יפתח הוא כבר לא אדם פרטי, לא בן אישה זונה ולא גיבור חיל – אלא נציג של העם ששלח אותו. וזה נותן לו את הכוח לבצע את המשימה.