בפרשתנו מתירה התורה לבני ישראל לשחוט ולאכול בשר בארץ ישראל גם שלא במסגרת הקרבת קורבן:
"כִּֽי יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶֽת גְּבֻֽלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר: כִּֽי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָֽכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ" (דברים יב, כ-כב).
על ריבוי ביטויי התאווה תמה רבינו ה"שפת אמת": "דכל מה שכופל הפסוק: בכל אות נפשך, בכל אות נפשך, וכי התיר הכתוב למלאות התאוה?!"
תשובתו לא פחות ממופלאה: "אכן, אין ריבוי אחר ריבוי בתורה אלא למעט. כי באמת כל תאוה יש לה שורש בנפש, אך תאוות הגוף מכסה על תאות הנפש שלא יהי' ניכר העיקר… כי עיקר רצון הנפש מעוטף ומכוסה ומלובש ברעבון וצמאון של הגוף…. וזה עצמו הפי' בכל אות נפשך דייקא להיות התאווה בנפש וגוף, ולא יבטל הגוף תשוקת הנפש, ובזה עצמו מתמעט תאוות הגוף... וזהו הריבוי אחר ריבוי למעט תאות הגוף" (תרנ"ו).

תאוות הבשר של האדם מבשרת את קיומה של תאווה נשמתית עמוקה יותר, שכנראה בשל הקושי של ההכרה המודעת לזהות ולהבין את השקיקה הזו, היא מתורגמת לתאוות בשר, בעוד לאמיתו של דבר הינה רק הלבוש שלה. לאור אבחנה זו, הטיפול המוצע איננו ריסון והגבלת התאווה, אלא הזנה של נשמתו של האדם יחד עם הזנת גופו (זהו הריבוי אחר ריבוי שבא למעט). תורה זו מעודדת אותנו להכיר בקיום הפער בין המודע לממד העל-מודע שבנפשנו, ולזהות את השורשים הרוחניים של הדחפים והתאוות שלנו, על מנת לתת להם מענה.
רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (תר"ז-תרס"ה), המכונה "שפת אמת" (על שם ספרו), היה אדמו"ר בשושלת חסידות גור. בגיל צעיר מאוד התייתם מהוריו וגדל אצל סבו הגדול, בעל חידושי הרי"מ ומייסד חסידות גור.
סבו שכר לו מלמד והתנה עימו שלושה תנאים: שיעירו בכל בוקר לפני עלות השחר, שילמד עימו 18 שעות ברציפות, ושבכל יום יחדשו משהו בלימודם. עם פטירת סבו, התמנה לרב העיירה כשהוא בן 19 ובגיל 23 החל לכהן כאדמו"ר. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לאחת החסידויות הגדולות בפולין. בניגוד לנוהג המקובל אצל אדמו"רים אחרים, סירב לקחת כסף מן החסידים, והתפרנס מחנות קטנה שניהלה אשתו. גם את חסידיו היה מדריך להעדיף עיסוק במלאכה או במסחר על פני הרבנות.
היום, כ"ז במנחם אב, הוא יום פטירת אביו של ה"שפת אמת", רבי אברהם מרדכי.