סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם חיילים המקפידים על אכילת בשר "חלק" רשאים להקל בכך בזמן מלחמה, כאשר מגיעות אליהם מנות בשר רגילות?
תשובה: בפרשת השבוע, פרשת 'ראה', אנו קוראים: "כִּי יַרְחִיב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר". הלכות כשרות הבשר הן הלכות מורכבות ומסועפות, ואחת המחלוקות הידועות בנושא קשורה ל"סירכה" בריאה של הבהמה: רבים מן הראשונים הבינו שסירכה, כלומר סוג מסוים של רקמה שנמצאת בריאה, היא סימן לכך שהיה במקום נקב, ואם כך הבהמה טריפה ואסורה באכילה. לעומתם, יש ראשונים שהבינו שאם נוגעים בסירכה והיא נמעכת בקלות – הרי שמדובר על תופעה טבעית, שאין בה כל הוכחה לנקב בריאה, וממילא הבהמה כשרה ומותרת באכילה.
השולחן ערוך (יורה דעה, ל"ט י') פסק כדעת המחמירים, ואילו הרמ"א ציין שיש מתירים והדגיש: "ואף על פי שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו, ואין למחות בידם, מאחר שיש להם על מה שיסמוכו". מכוח פסקו המפורש של השולחן ערוך, שחשש בעניין הזה לאיסור אכילת טריפות, נהגו רוב בני עדות המזרח להקפיד לאכול בשר "חלק", כלומר בשר שאין בו סירכות. בין הפוסקים האשכנזים היו שהחמירו כדעת השולחן ערוך, והיו שקבעו שניתן לסמוך ולהקל כדעת הרמ"א.
אחד ההישגים החשובים של ענף הכשרות ברבנות הצבאית בשנים האחרונות הוא בכך שכלל הבשר המוגש בצה"ל הוא בשר חלק. גם במהלך המלחמה, כאשר כמויות המזון שנדרשו גדלו באופן ניכר, נעשו מאמצים משמעותיים להבטיח שכלל הבשר יהיה חלק. הדברים הגיעו עד כדי כך, שאחת מרשתות ההמבורגר הגדולות במדינה, שסיפקה המבורגרים גם לחיילי צה"ל, החליטה להעביר את כלל סניפי הרשת, מדן ועד אילת, להמבורגר חלק בלבד, וכך התאימה את עצמה לדרישות הכשרות של הרבנות הצבאית.
בד בבד, לעיתים הגיע אל הלוחמים בשטח מזון ממקורות שונים ומגוונים (כגון ב"ערב פלוגה", כאשר החברים אוספים כסף ורוכשים יחד בשר, או בתרומות מזון שיש עליהן תעודת כשרות), ובין היתר היה בו גם בשר שאיננו חלק. חיילים המקפידים על כך שאלו האם בזמן מלחמה הם רשאים להקל ולאכול מן הבשר הזה. כאמור לעיל, השולחן ערוך החמיר בדבר מאוד, וקבע שבשר שיש בו סירכה הוא טריפה. לפיכך, התשובה הפשוטה היא שלא ניתן להקל בכך, אלא אם כן אכילת הבשר נחוצה ממש כ"פיקוח נפש", אלא שזו כמובן מציאות נדירה ביותר.
עם זאת, בין הפוסקים האחרונים היו רבים שצידדו להקל שבשר שאינו חלק הוא רק ספק איסור, ולא איסור ודאי. הסיבות לכך קשורות הן למקורות ההלכה ביחס לבשר חלק ולמחלוקת הפוסקים שהוזכרה; והן לאופן ההתנהלות במשחטות, כאשר לעיתים כאשר יש אפילו ספק סירכה, מייד מגדירים את הבהמה כ"כשר" במקום כ"חלק", אך אילו הדבר היה נבדק במתינות ובאופן מעמיק, מתברר שהבהמה הייתה כשרה למהדרין גם לדעת השולחן ערוך בגלל סוג הסירכה או המיקום שלה.
כדי להסביר עניין זה נדרשת הרחבה בהלכות הסירכות ובאופן המישוש שלהן, והדבר איננו מתאפשר במסגרת הזו (הכרך הבא בסדרת ספרי "תורת המחנה" מבית מדרשה של הרבנות הצבאית מוקדש כולו לשאלות בהלכות כשרות, והוא נמצא בימים אלה בעריכה ובהגהה אחרונה; בין היתר, נכתבה שם תשובה ארוכה ומפורטת בעניין בשר חלק). די אם נאמר שאפילו הרב עובדה יוסף זצ"ל, שהורה בתוקף לבני עדות המזרח להחמיר ולאכול בשר חלק בלבד, הסכים גם הוא שלעיתים ניתן להקל ולהתיר במקומות של ספק או אפילו "ספק ספיקא".
בשמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל מסרו (ספר "אורות ההלכה – הלכות צבא, פרק פ"ד סעיף ז'), שהורה לחיילים שאין ברשותם בשר חלק, לאכול בשר רגיל. דעתו היא שהספקות השונים בהלכה זו, כאשר לעיתים גם בשר המסומן ככשר הוא בעצם בשר חלק, מצדיקים קולא לחיילים בפעילות מבצעית. לעומתו, הרב חיים דוד הלוי זצ"ל (שו"ת עשה לך רב, ו' נ"א) קבע שאין הצדקה להקל בכך לחיילים, כאשר הם יכולים לאכול עוף במקום בשר.
הלכה למעשה, מסתבר שעיקר הדין הוא שהמקפידים על בשר חלק נדרשים להחמיר בכך גם בזמן מלחמה או פעילות מבצעית עצימה, משום שהמציאות השכיחה היא שישנה כמות מזון מספקת גם אם לא יאכלו בשר. עם זאת, אם חייל אכן נמצא במקום שבו לא יאכל לשובע אם לא יאכל גם בשר, והוא חושש שהדבר יגרע מאיכות המשימות שהוא מבצע, מסתבר שיש על מי ועל מה לסמוך ולאכול בשר שאיננו חלק (ובמקרה כזה אף אינו נדרש להתרת נדרים).
