ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)בפסוקים הנצחיים הפותחים את פרשתנו מצויה 'תורת המלחמה' של היהדות. המציאות של שלום עולמי ללא מלחמות אינו אלא אוטופיה וכמיהה לאחרית הימים. בינתיים, השנאה ליהודי באשר הוא לובשת צורה ופושטת צורה, אבל יציבה כמו סלע. עובדה, אנו ממשיכים מדי יום ביומו לבקש מה' יתברך שיצלינו מיד אויבינו. כדי לנצח ("וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ") במלחמות הלאומיות והאישיות, צריכים להתקיים שלושה תנאים מצידו של הלוחם:
כי תצא: יש לצאת למלחמה ולא להתגונן. להעתיק את זירת הלחימה אל שטח האויב. לבטל את מחסומי ההגנה המדומים מפני יציאה למלחמה. לצאת מתפיסת "ביתי הוא מבצרי" במשמעות של הסתגרות בגטו. לא להמתין שמא יחליף האויב את עורו. הבלגה ארוכה מדי מחלישה את כוח הלחימה. אל תמתין עד שהיצר ישלים את אחיזתו בך. להיות מוכן תמיד ליציאה למלחמה. זו הייתה התפיסה הצה"לית עד למלחמה הארורה בה אנו שרויים.
למלחמה: להתייחס למאבק באויב הפיזי והפנימי במונחים של מלחמה שיש לנצח בה.
"במלחמה כמו במלחמה" על כל המשתמע מכך. להתארגן ולהתנהל כמו ביציאה למלחמה, ולא כמו ביציאה לפיקניק. לגייס את מערכי הנפש ליציאה למלחמה. להביא בחשבון את תוצאות המלחמה. כאשר יש זיהוי של המצב, "לקרוא לילד בשמו" – מלחמה, לא להסתתר אחר 'מכבסת מילים'.
על אויבך: לזהות את האויב כאויבך, אויב שלך, ולא כאויב סתם. לוותר על תחושת 'יפי הנפש' הסולדים מכל מלחמה, גם כאשר היא מוצדקת. להשלים עם הרעיון שיש לנו אויבים ויהיו לנו אויבים "עד יבא שילה". להבחין בין אוהב לאויב. "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע).
עם זאת, יש לחזור ולשנן לעצמנו: המלחמה אינה התכלית, אלא הניצחון. יתר על כך, מפרשתנו אנו למדים כי המלחמה הינה עוד כלי או מכשיר בידי הא-ל 'לומר את דבריו' בהיותו גם שר ההיסטוריה וגם שר המלחמות. מאידך גיסא, גם בעולמו של האדם, המלחמה אינה אלא כלי להשגת ניצחון על אויביו, יהיו אשר יהיו.
צמד המילים אויב ומלחמה זרים לנפשו של היהודי. והנה פותח הרב קוק זצ"ל את 'אורות מלחמה' במשפט שהקים עליו לא מעט מתנגדים, בעיקר בשל חוסר הבנת דבריו: "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו". הרב קוק זצ"ל אינו יוצר אידיאליזציה ממצב המלחמה כפי שמבקריו טוענים. הוא מדבר על 'ההזדמנות' הנקרית לפני בורא עולם בעת מלחמה אותה יזמו בני אנוש. המלחמה היא אחד מכליו הרבים של הא-ל 'להגשים' את תוכניותיו בתחומים רבים שאינם קשורים לכאורה באופן ישיר למלחמה.
את הרב קוק זצ"ל מעניין 'כוח המשיח' המתעורר בעת מלחמה. נדמה כי בימים טרופים והזויים בהם אנו נמצאים עתה, אין צורך להכביר מילים כדי להבין את אמירתו הנבואית. המלחמה הקטנה שלנו בשכונה המופרעת בעולם, מכה גלים בכל אתר ואתר. כוחות רדומים מתעוררים לתחייה מכל הצדדים. עמדות מתחדדות, תובנות יסוד עומדות למבחן, וכוחות פלאיים צצים לפתע משום מקום. העמידה על זכותנו להפיק את המרב מן הניצחון שעלה בדמים כה רבים, אינה קפריזה של מנהיגים כאלה או אחרים, אלא ציווי אלוקי של ממש.
