אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)
בכיתה יב באמצע שיעור מתמטיקה נכנס ראש הישיבה התיכונית בעקבות מעשה קונדס שעשה אחד מהחברים שלנו. השפה שלו רטטה, הווריד במצח עוד שניה התפקע וכולו שצף קצף.
המורה למתמטיקה נשתתק באחת.
ראש הישיבה 'ירה על אוטומט' כאשר כל הארטילריה שלו מכוונת לעבר חברנו אבישי שהסתכל עליו בתדהמה וניסה להבין מה ראש הישיבה רוצה ממנו ואיך הוא בכלל קשור לכל האנדרלמוסיה הזו.
ניסינו לעצור רגע את ראש הישיבה. להגיד לו שהוא בכלל לא בכיוון וכנראה מרוב עצבים הוא הוציא את כל תמרות העשן והגופרית שלו על האבישי הלא נכון, אבל פשוט לא היה עם מי לדבר.
ראש הישיבה דהר כמו רכבת יפנית על שלוש מאות קמ"ש.
אבישי, שכאמור בכלל לא הבין איך הוא נקלע לסיטואציה המביכה הזו, החל באיזה שהוא שלב לפקפק בזכותו ובאליבי המוכח שלו שהוא בכלל לא היה במקום באותו הזמן, מאחר שהוא היה בישיבה ולמד גמרא מסכת כתובות עם יהונתן ושניהם בדיוק התעסקו עד מעל לראש בסוגיית 'כיצד מרקדין לפני הכלה'. לפי צבעי פניו המתחלפים של אבישי ראו שאולי, אולי הוא מתחיל להאמין שהוא בעצם כן היה בזירת הפשע ולכן מגיעות לו הצרחות של ראש הישיבה.
באיזה שהוא שלב, נמאס לאבישי השני, האמיתי, הפושע שבאמת עשה את מעשה הקונדס, מכל הדרמה של ראש הישיבה והוא קם ואמר לו:
"ראש הישיבה, אתה מתבלבל באבישי. זה לא הוא, זה אני! אני עשיתי את זה!".
ראש הישיבה מצידו נראה כמו איילה שניצודה בפנס של מכונית בכביש צדדי בפרבר קנדי בחורף. הוא מלמל לעצמו משהו ולא ידע מה לעשות עם עצמו. הטיפוס הכי בטוח בעולם נראה פתאום אובד עצות.
הוא יצא מהכיתה. כולנו היינו בהלם, מנסים להבין מה הלך כאן עכשיו?
"טוב" אמר לנו המורה למתמטיקה בהיסוס. "אני מניח שאנחנו יכולים להמשיך…", והמשיך את השיעור.
כעבור עשר דקות הדלת נפתחה. זה היה שוב ראש הישיבה. הפעם רגוע יותר. הוא החזיק כוס מים, הסתכל עלינו ואמר לנו:
"תקשיבו, התנהגתי כמו טיפש. לא בררתי וישר צעקתי. אני רוצה קודם כל לבקש סליחה מאבישי. לאחר מכן אני רוצה לבקש סליחה מהמורה למתמטיקה ובסוף אני רוצה לבקש סליחה מכולכם שהייתם עדים למחזה המביך הזה".
הסתכלנו אחד על השני. זה היה רגע מעורר הערצה. ראש הישיבה מעיד על עצמו שהוא התנהג כמו טיפש. תודו שזה חתיכת חדשות. כמה ראשי ישיבה אתם מכירים שיש להם מספיק ענווה בשביל להוציא משפט כזה?
לאחר מכן הוא אמר לנו: "כמו כן קיבלתי על עצמי בחשבון הנפש הקבוע שאני עושה כל יום לחשוב איך אני פועל מתוך מקום יותר מבורר ושכלי ולא ישר מתוך הבטן".
לא אשכח איך המילים שלו הדהדו גם הרבה אחרי שהשיעור הסתיים: "קיבלתי על עצמי בחשבון הנפש הקבוע שאני עושה".
ראש הישיבה עושה חשבון נפש קבוע. איזה אדם גדול הוא.
ואיזה אדם מיוחד הוא שהוא לא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות.
אלול הגיע ומעניין אותי לדעת כמה אנשים, מורים, הורים, ראשי ישיבות עדיין עושים חשבון נפש.
ואיזה סייעתא דשמייא הייתה לי שהכרתי לפחות אחד כזה.
ואם ממש בא לכם להכניס את הילדים שלכם גם לעניין חשבון הנפש, אתם מוזמנים לשאול אותם בשולחן שבת:
מתי יצא לכם, לעשות אי פעם, אם בכלל, חשבון נפש?
פשוט לעצור רגע, לחשב מסלול מחדש ולראות האם ואיך אנחנו הופכים את העולם שלנו לטוב יותר.
