געגועים

לפני 16 שנה איבדתי את אמי. במהלך שנת האבל כתבתי לה. "אימי מורתי: בחייך לימדת אותי אהבה. במחלתך למדתי מהי גבורה. במותך לומדת אני געגועים." מאז, אין יום בו זכרה נפקד ממחשבותיי.

"כיליון נפש, כמיהה, כיסופים, תשוקה עזה לראות מישהו או משהו או להיות בקרבתו." (געגועים: מילון אבן שושן)

כמה געגוע נחשף בימי המלחמה. אליו, אליה, געגוע לבית הפיסי, לחיי משפחה. למציאות האחרת, של לפני שנה – שנתיים, בה חתרנו לשגשוג אישי ומשפחתי, וטרם אִבדנו את הלכידות החברתית וחווינו שכול וסבל כה רב. תחושת הגעגוע מנכיחה את מה שהיה כבר בידנו ואיננו עוד (יש גם געגועים למה שהיה בידי אבות אבותינו…).

ועניין מהותי וקסום טמון בגעגוע – והוא הוכחת עומקם של הקשר והזיקה שלנו למי/מה שחסר. כך מסביר השועל ל'נסיך הקטן' אודות אומנות קשירת הקשרים: "זֶהוּ עִנְיָן שֶׁהִזְנִיחוּהוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, … לִקְשֹׁר קְשָׁרִים…בְּעֵינַי הִנְּךָ עֲדַיִן נַעַר קָטָן, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹנֶה מִמֵּאָה אֶלֶף נְעָרִים קְטַנִּים אֲחֵרִים, אֵין לִי צֹרֶךְ בְּךָ. אַף אַתָּה אֵינְךָ זָקוּק לִי: בְּעֵינֶיךָ אַתָּה אֵינֶנִּי אֶלָּא שׁוּעָל הַדּוֹמֶה לְמֵאָה אֶלֶף שׁוּעָלִים אֲחֵרִים. אַךְ אִם תְּאַלְּפֵנִי נִהְיֶה זְקוּקִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַתָּה תִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי אֶחָד וְיָחִיד בָּעוֹלָם, וְאַף אֲנִי אֶהְיֶה בְּעֵינֶיךָ אֶחָד וְיָחִיד בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ…  חַיַּי חַדְגּוֹנִיִּים מְאֹד. אֲנִי צָד תַּרְנְגוֹלוֹת וּבְנֵי-הָאָדָם מְבַקְשִׁים לָצוּד אוֹתִי. כָּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ וְכָל בְּנֵי הָאָדָם דּוֹמִים זֶה לָזֶה… אַךְ אִם תְּאַלְּפֵנִי, יֵאוֹרוּ חַיַּי כְּאִלּוּ זָרְחָה לִי הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹ אָז אַכִּיר אֶת קוֹל פְּעָמֶיךָ וְאֵדַע לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם וּבֵין כָּל הַצְּעָדִים הָאֲחֵרִים. צַעֲדֵיהֶם שֶׁל הָאֲחֵרִים מַבְרִיחִים אוֹתִי אֶל מְחִלּוֹת הֶעָפָר. וְאִלּוּ צְעָדֶיךָ אַתָּה יִהְיוּ בְּאָזְנַי כְּקוֹל נְגִינָה אֲשֶׁר תָּעִיר אוֹתִי לָצֵאת מִמַּחֲשַׁכֵּי מְאוּרָתִי… הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת שְׂדוֹת הַקָּמָה הַמִּשְׂתָּרְעִים שָׁם? אֵינִי אוֹכֵל לֶחֶם. עַל כֵּן אֵין לִי חֵפֶץ בְּדָגָן, אַף לֹא עִנְיָן בִּשְדוֹת-בָּר. … אַךְ שְׂעָרְךָ כְּעֵין הַזָּהָב. מַה טוֹב יִהְיֶה חֶלְקִי לִכְשֶׁתְּאַלֵּף אוֹתִי! זָכֹר אֶזְכֹּר אוֹתְךָ בִּרְאוֹתִי אֶת הַשִּבֳּלִים הַזְּהֻבּוֹת, וְרִשְׁרוּשׁ הָרוּחַ בַּקָּמָה יֶעֱרַב לְאָזְנַי מְאֹד…" (אנטואן דה סנט-אכזופרי)

געגוע הוא ביטוי לקשר, לערכים משותפים, לחיבור ולתחושת הכלה. אשרנו שאנו זוכים וזכינו לקשר כזה עם זולתנו! ולו ידענו כי קשר אנושי עמוק וייחודי כרוך, בעת אובדן, במחיר הגעגוע – סבורני כי היינו מסכימים לשלמו. גם אם בדמעה.

לתגובות: naomieini1@gmail.com