הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)בשבוע שעבר עסקנו בתופעה שבמקרים רבים אנו מנסים להסביר את המציאות במקום לנסות להבינה. עד כמה תפיסת העולם/מערכת העמדות של יחיד או קבוצה מנחות אותם ביחסם לעולם ולמציאות. האם אנו בוחנים את המציאות כמות שהיא ומנסים להבינה או שאנו חיים בתוך מציאות דמיונית שהמצאנו לעצמנו? מתוך כך עסקנו במשיחים מגזריים פוטנציאליים שנדחו וראינו כיצד אנו עלולים להחמיץ הזדמנויות לתיקון. לפספס את השעה לגאולה. כזכור, לאחר שהמשיחים המגזריים הפוטנציאליים נדחו מסיבות שונות, שולח הקב"ה שולח את המשיח היהודי האתיופי. ומה היה סופו?
אותו יום 'מבצע משה' היה, יצתה בת קול ואמרה: אביא להם משיח שחלמתם עליו. הוא יודע לרכב על חמור, הוא עני, החמור לבן והמשיח שרוכב עליו משיח יהודי אתיופי. זה מה שרציתם כל הזמן, לא?! התכנסו כולם לקראת בו המשיח. פתאום, בא לו המשיח, אתיופי. ויראו כולם ויתמהו! ויאמרו אחד לשנייה "איזה משיח חמוד… מקבלים אנו אותך כמשיח". ויפתח ה' את פי החמור, ויאמר החמור להם: "זה אלפיים שנה אני נושא את המשיח על גבי, מתזז ממדינה למדינה, מעיר לעיר, מכפר לכפר, משטייטל לשטייטל, מקהילה לקהילה, מסקטור לסקטור, ומזרם לזרם ומנוחה לא מצאתי. התפעלתי ונדהמתי לראות את העובדה שאותה תורה אחת שניתנה בסיני יצאו ממנה שבעים פנים ואין סוף לפירושים. דעו לכם שמציאות רב גוניות זאת בעם ישראל היא שבח גדול לקב"ה. כולם שווים לפניו".
לעיתים אנו מפספסים ויוצרים היררכיות כי אנו חושבים על המשיח ולא על חמורו של המשיח- מצוות "צער בעלי חיים" היא מדאורייתא. לחשוב על המשיח פירושו צמצום השיח בין אחד לשני. לחשוב על חמורו של המשיח פירושו להרחיב את השיח, לחשוב מחשבה על ה"אחר". להעניק מקום לשונה וכולנו שונים בדרכנו.
בעוד כולם ביחד מאזינים לדברי החמור, החמור ממשיך "דעו נא! מידה טובה של האדם פירושה לקחת בחשבון את ה'אחר'. אני והמשיח שעל גבי נמצאים כמעט בכל מקום. כל אירוע יכול לקרב אותנו אליכם או להרחיק אותנו מכם. אמש עברנו ליד אולם חתונות בו התקיימה חתונה. ראינו שם בעיקר רצון להימצא תחת קורת גג אחת חרף ההבדלים בין המשפחות. זה עשה עלינו רושם גדול. " רחל, בעלת השמחה, מספרת: "לא היה פשוט לנו למצוא אולם מתאים. יש לנו במשפחה ליטאים שאוכלים רק הכשר של "שארית ישראל", ויש לנו במשפחה גם חסידי גור שאוכלים "הרב לנדא" אבל בשום אופן לא "שארית ישראל". המשפחה של אוהד יש מרוקאים שאוכלים רק הכשר של "הרב מחפוד"… ויש גם אידיאליסטים שאוכלים רק "הרבנות הראשית". הדוד שלי שהיה פעם חילוני וחזר בתשובה, לא מוכן לבוא לחתונה אם אין הפרדה עם מחיצה הרמטית. מצד שני, החברות שלי מהאוניברסיטה לא מוכנות לשבת לחוד בלי החברים או הבעלים שלהן. החברות שלי מאולפנת…מוכנות לשבת מעורב. אבל בריקודים צריך לשים מחיצות בין הרוקדים הבנים לרוקדות הבנות, כי זאת ההלכה. כבר עשינו את כל הסידורים הדרושים כדי לפתור את כל הבעיות: יוקצה מקום לליטאים שיופרד על ידי מחיצות. על ידם, מעבר למחיצה ישבו הנשים הליטאיות. לשני אלה הזמנו קייטרינג בהכשר של "שארית ישראל". מעבר למחיצה של הנשים של "שארית" הקצנו מקום ל"מחפודיות" המרוקאיות, ואחריו יש מקום ל"מחפודים" הגברים סגורים ומסוגרים אף הם. אחריהם תהיה עוד מחיצה ומאחוריה ישבו חסידי גור עם הכשר של הרב "לנדא" ולצדם מאחורה עוד מחיצה ישבו החסידות ויקבלו את "הרב לנדא".
בצד שני של האולם ישבו המעורבים, כלומר אלא שלא מוכנים להיפרד ורוצים לשבת גברים ונשים יחד. באמצע האולם תהיה רחבת הריקודים המחולקת לשניים על ידי מחיצה: צד אחד לרוקדים הגברים וצד שני לרוקדים הנשים…ממש ממש לא מסובך תאמינו לי זאת בעיה ממש קטנה. מישהו אמר פעם שעל כל פשעים תכסה האהבה. תאמינו לי, הוא היה מה זה חכם"( רחל, נפרסטק) . החמור הודה לרחל על דבריה הוא שב לקהל והמשיך "שמעו ותבינו. תהליך כזה מוביל למחויבות, לתהליך ההתדיינות. האמת על פי זה אינה התכלית- המסקנה, אלא הדרך- אופן ההתדיינות".
וישמע המשיח האתיופי את דברי חמורו ויאמר להם: "משיח פירושו מחשבה על האחר והשונה. משיח פירושו שוויון. משיח פירושו העדר כפייה ואונס, משיח פירושו הקשבה לזולת. משיח פירושו מחשבה על צערו של החמור ולא מחשבות על המלאכים".
היה שם תלמיד חכם אחד והקשה לו "הרי מקובל שיבוא משיח צדקנו? "איפה משיח האיש? זאת כפירה!"
אמר לו המשיח האתיופי: "מבין אני אותך היטב, ואין כל סתירה. ישנם שני משיחים. המשיח הראשון הוא שלב השיח, המחשבה על האחר -בין הבריות. היכולות לחיות מתוך שונות וכבוד הדדי. משיח שני יבוא מתוך מחשבה על האחר, אך הפעם יהיה זה מחשבת הקב"ה על ה"אחר" (על העולם). משיח למשיח. מהסברה להבנה. שנאמר: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא… והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
