קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)בפרשה מתואר טקס הברכה והקללה אשר העם מצווה לעשות לאחר כניסתו לארץ. כאשר התורה מסבירה על צורת הטקס היא מתארת כך- "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ."
כשקראתי את הפסוקים הללו עלתה לי שאלה. הגיוני שבכללי הטקס המזבח צריך להיראות בצורה מסוימת אבל מדוע התורה מדגישה כיצד עלינו לבנות אותו? האם החוויה תהיה אחרת במזבח שנגע בו ברזל? הרי כשאני צופה בטקס כיום, אני יודע שלכל פרט יש משמעות אבל איני יודע איך הגיעו לתוצאה הסופית. השאלה יכולה להתרחב למצוות נוספות, למשל: מדוע על המנורה להיות מקשה אחת?
אני חושב שהתשובה נמצאת כמה פסוקים לאחר מכן בקללות עצמן " – אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן." רש"י מפרש, שמכה רעהו בסתר זה המדבר בלשון הרע. לשון הרע היא למעשה מכה שאתה לא יודע שקיבלת. אפשר לשאול לגביה את אותה השאלה. אם שניים ריכלו עליי ואני לא ידעתי, למה נחשב שהוכיתי? למה הדובר לשון הרע מקולל בצורה כל כך נחרצת?
זו שאלה קלה יותר. לשון הרע סופו לצאת לאור וגם אם אני לא יודע כרגע שהיכו אותי, ארגיש את המכה בהמשך. ה"ארורים" האחרים בפרשה גם הם דברים שנעשים בסתר ויחד עם זאת עשויים להשפיע בחומרה בהמשך. נרמז גם בהם שהסתר יהפוך לגלוי לאחר מכן. ייתכן שזו תשובה גם לשאלת המזבח והמנורה. כשאגיע למזבח אני באמת לא אדע איך בנו אותו, גם כשאדליק את המנורה. אבל הנורמות הערכיות שאמורות לבוא לידי ביטוי ולמעשה מופרות, סופן לצאת לאור, הן ישפיעו על הסביבה, גם אם לא מיד, בוודאי בהמשך.
בעולמות הפסיכולוגיה ברור שגם עניינים מוסתרים ולא מודעים, יכולים להשפיע על הנפש גם בלי שהאדם יודע, הם יכולים גם להתפרץ אחרי שנים. הדבר נכון גם בפסיכולוגיה של ארגון, אם יש תהליכים מקולקלים בחדרי חדרים, בסוף הם ייצאו החוצה. אם נסתכל רק על הביצועים הסופיים ולא על התהליך ונדגול ב"אם זה לא שבור אז אין צורך לתקן" נופתע ממצב הרסני בהמשך. אולי כרגע התוצאה הסופית אינה שבורה, אבל חוסר תשומת הלב לתהליך, הזלזול בדרך בקרב העובדים או המנהלים או אפילו סתם אדישות לגבי תקלות "לא חשובות", יבואו לידי ביטוי במוקדם או במאוחר.
