אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)הפעם אני רוצה לנצל את הבמה שניתנה לי ב"שבתון" ואת התקופה הנוראה הזו, כדי לבקש את המחילה האישית שלי. יכול להיות שלפעמים נשמע שאני מאוד כועסת על בני המין השני, גברים בלע"ז, ותכל'ס זה נכון. אני יוצאת לדייטים לא מעט שנים, ופגשתי גברים על כל הרצף הדתי ובזמנים אפלים גם החרדי. ולא רק אני; חברות סביבי ונשים שאני לא מכירה שיתפו אותי באותם כאבים שאני כואבת על הדרך שבה גברים מתנהגים ומתנהלים כלפיהן.
אז נכון, אנחנו כועסות ופגועות. כן, הפעם אני מרשה לעצמי לדבר לא רק בשם עצמי, כי ה' יודע כמה סיפורים קשים שמעתי מבחורות. וכן, את שטוענת שאני סתם ממורמרת תדעי שאני לא היחידה לצערי שחווה את הדברים האלה.
אבל בסופו של דבר מטרת העל שלי היא לנסות לבקש תיקון, לי ולכולן. זה בעיקר כי חינכו אותנו לערכים מסוימים של הקמת בית, של עומק ורוחניות. אנחנו מגיעות מגיל צעיר עם ציפיות די גבוהות למצוא את הגבר שהבטיחו לנו. גבר עם ערכים שמחפש עומק ופנימיות. אבל כל פעם מחדש אנחנו מתנגשות אל סלעי המציאות כשלבסוף אנחנו פוגשות גברים שמתעסקים באובססיה בחיצוניות ובנראות כי לימדו אותם ש"אין אישה אלא ליופי".
אז הנה אני מבקשת סליחה, סליחה אם יש מי שנפגע מהדברים שלי. אני לא חוזרת בי משום מילה כי הדברים נכתבו בדם, אבל אם יש מי שלא מבין על מה אני מדברת יכול להיות שהוא אחלה גבר (או שהוא חסר מודעות =)) וגם זה בסדר, כי זה לגמרי בר תיקון.
כן, טיפול היא לא מילה גסה, וגם אני נעזרת בכלי המדהים הזה כדי כל הזמן לשפר את עצמי ולבדוק איך אני יכולה להיות טובה יותר וכן, גם להתמודד עם המציאות המורכבת הזו (וכשאני אומרת טיפול אני לא מדברת על קואוצ'ר בשקל תשעים שעשה קורס של יומיים. תשקיעו בעצמכם וקחו מישהו מקצועי). בואו, כמה שתרצו להתחמק מזה, להיות לבד מעל גיל 30 כשאת/ה דתי/יה זה לא דבר פשוט. מסתבר שהשם אוהב אותנו בזוגות-זוגות, כי אחרת איך נתגבר על המבול בחוץ?
