אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])הימים הנוראים תשפ"ה, שחתמו את השנה הנוראית תשפ"ד, נושאים בתוכם תפילות ותקוות לשנה חדשה ומבורכת. כולנו זקוקים לעבד ולהפנים את מה שחווינו בשנה האחרונה מאז שמחת תורה.
הרבה הרהורים עוברים על כולנו ומהדהדים בתוכנו את מה שעבר עלינו משמחת תורה תשפ"ד, 7.10.23, עד שמחת תורה בשנה זו. אחת התובנות שלנו, יש בה כדי לחבר את ארבעת המינים של חג הסוכות עם ארבעת הבנים של פסח, ואם תרצו באופן סמלי, גם את ארבעת אנשי צוות הטנק.
בפסח אנחנו מושיבים לצידנו ליד שולחן הסדר את ארבעת הבנים – החכם, הרשע, התם ואת זה שאינו יודע לשאול. כולם חלק מהמשפחה. אין ערך וטעם לסדר ולפסח אם אין את ארבעת הבנים ליד השולחן, או אם חלק מהבנים הוצאו אל מחוץ למחנה או אל מחוץ למשפחה.
אותו דבר בדיוק בסוכות. אל הסוכה מוזמנים ארבעת המינים – לולב, ערבה, הדס ואתרוג. כל אחד מהמינים הללו בא ממקום אחר, אפיונו שונה, תפקידו בעולם שונה, ודרך גדילתו שונה מרעהו. אף על פי כן, אין כל ערך וטעם לחג הסוכות אם לא הצלחנו להכניס אל הסוכה את כל ארבעת המינים, בדיוק כשם שהכנסנו לשולחן הסדר את ארבעת הבנים. המצווה בכלל לא יכולה להתקיים אם לא כל ארבעת המינים-הבנים הם חלק ממנה וכלולים בתוכה.
אותו הדבר בצוות טנק המורכב מארבעה חיילים, שונים זה מזה, ועם זאת כולם מחוברים למשימה, לשליחות, לרעות ביניהם ולעבודת הצוות. כולם חלק מביחד אחד גדול ומשמעותי שרק הוא יכול להביא לניצחון.
אנחנו שונים האחד מהשני. ובלשונם של חז"ל בתלמוד על בני האדם, "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". אין ביכולתנו וגם אין ברצוננו שכל בני האדם ייראו ויחשבו אותו דבר. כל יופיו של היקום הוא בפסיפס המרהיב של הפרצופים והדעות, שכולם ביחד מייצרים הרמוניה אחת גדולה של בריאה, הוד ויופי.
מציאות המלחמה שנכפתה עלינו, מחייבת אותנו לתובנות חברתיות אחרות. לחידוד המושגים ערבות הדדית, התנדבות, מסירות, ולהבנה שחיינו תלויים ממש האחד בשני. שלא תיתכן מציאות שבה כל אחד בספינה קודח תחת המקום שלו ומאמין בטיפשות ש'אני את נפשי הצלתי'.
זה בדיוק הזמן והאתגר שארבעת הבנים מההגדה וארבעת המינים מסוכות, כמו גם ארבעת החיילים מצוות הטנק כמשל, יבינו ויפנימו שאי אפשר אחד בלי השני, שאין ערך לחברה אם לא כולם כלולים בה, ושכמה נכון במיוחד בעת הזו הפתגם הצבאי הידוע מהטירונות: 'אם לא נהיה תלויים אחד בשני, נהיה תלויים אחד ליד השני'.
קל ונעים לכל אחד מארבעת הבנים-המינים להתחבר אל בני מינו-שבטו-עדתו-השקפתו, ולהתעלם משאר המינים האחרים, אבל ככה 'לא בונים חומה', לא מייצרים חברה וחוסן חברתי, ולא מפתחים לכידות וערבות הדדית.
ערב חג הסוכות, אל סוכת השלום נוכל להזמין את האושפיזין שלנו, והם יבואו בתנאי אחד – שכל ארבעת המינים יוזמנו, ושיש ליושבי הסוכה יכולת הכלה, קבלה ואהבה לכל ארבעת המינים והבנים. כשזה יקרה, כשנשכיל לשבת ביחד בסוכה, נגלה שאנחנו לא ארבעת מינים-בנים מנוכרים זה לזה, אלא שאנחנו בעצם משפחה אחת, צוות מנצח, ארבעה אחים המהווים ארבעה צלילים שונים של אותה תזמורת, שרק בנגינתם המשותפת מסוגלים לייצר ניגון הרמוני קסום שכולו חיבור ואהבת אדם.
