ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)חג הסוכות מהווה לא רק תזכורת למורשת העמוקה שלנו, אלא גם הזדמנות לבחינה מחודשת של חוויות חיינו בעידן המודרני. הסוכה, שבתוכה אנו מתכנסים יחד, לא מתפקדת סתם כמרחב פיזי אלא מציעה השתקפות עשירה של החיים עצמם, כשהיא מעבירה אלינו מסרים שאנו נדרשים להרהר בהם. במאמר זה, נחלץ מהיסודות ההלכתיים והריטואליים של הסוכה את המסרים העמוקים הטמונים במבנה הארעי הזה: ביטחון, קשרים חברתיים, הקשר לטבע, זמן ומחויבות.
הסוכה כמתקן ארעי מחייבת אותנו להכיר בזמניות של החיים. האם אי פעם חשבנו עד כמה אנו חיים לעיתים מנותקים מהזמן? כשאנו נכנסים לסוכה, אנו נזכרים שהעולם אינו קבוע, וכי כל רגע הוא הזדמנות חדשה להרגיש, ללמוד ולצמוח. חיים של שבוע בתוך מבנה ארעי מחזקים בנו את התודעה שהחיים, במובן המעשי, הם זרם מתמשך של חוויות, ואנו נדרשים להעריך כל רגע.
המהות החומרית של המבנה הארעי עשויה מדפנות ומסכך טבעי – חיבור מהותי ומעורר מחשבה על הקשר שלנו עם הטבע. חומרים אלו אינם אטומים לגמרי, אלא מייצרים לנו חוויה של קליטת אור מוגבל. האם באמת הפנמנו את המסר העמוק שבסכך? הנכונות לבחור בסכך טבעי לא רק מחברת אותנו לעולם החי, אלא גם מזכירה לנו שהיכולת שלנו לסנן מידע ולבחור מה להכניס לחיינו קובעת את איכות הקיום שלנו. בימינו, כאשר מידע יכול להיתפס כאינטרסנטי ולעיתים אף כמטמטם, קיימת חשיבות רבה לסינון נכון ובחירה מודעת רק באותן חוויות אשר עוזרות לנו להתרומם.
גם חובת הישיבה בתוך הסוכה, בתוך מרחב צר באופן יחסי, מחייבת אותנו לנהל חיים ביחד כדי שאף אחד לא יאמר 'צר לי המקום'. האם אנו באמת מודעים לכך שהקשרים האנושיים הם שעושים מהחיים שלנו דבר משמעותי? כשאנו מתכנסים בסוכה, אנו עדים לכך שהחובה לשהות בה נובעת מהקשר האנושי העמוק שמצריך אחזקה שוטפת. בניית הקשרים הללו היא חשובה כקרקע שעליה אנו צומחים.
ההיבט של ארבע דפנות בסוכה מדגיש את חשיבות הסביבה המוגנת ואת הגבולות החברתיים. גבולות אלה מייצרים לנו תחושת מסגרת וביטחון, ויש לתת על כך את הדעת כאשר בוחנים את החיים המעורבים בעידן המודרני. מהו הגבול שאנו נדרשים לשמור עליו כדי להרגיש שייכים ומוגנים? הקשרים האנושיים, כאשר הם מותקנים בתוך ההיבט של ארבע הדפנות כמשהו לא חד-פעמי או שטחי, הם שמעניקים לנו כוחות להתמודד עם טלטלות החיים.
האם אנו מוכנים לקחת את הזמן הזה בכל שנה ולחזור לסוכה של הכוונה, לצורך המפגש האנושי, ולהבין את עומק הרגעים המשותפים? יש משהו לעיתים מכאיב, אך מרגש, בכך שהשיחות הזורמות מסביב לשולחן בסוכה הפכו להיות רלוונטיות יותר מאי פעם. הזמן המוקדש לגיבוש הזיכרונות והחוויות משפיע על היכולות שלנו להרגיש ולחוות את החיים גם בזמנים קשים. האם נצליח לפתוח את ליבנו, לראות בעיניים חדשות את כל מה שבסביבה ואנו יכולים להעניק זה לזה?
אנו חיים בעידן שבו המידע מציף אותנו מכל כיוון; המסכים אמנם פותחים לנו דלתות אל עולמות חדשים, אך הם גם סותרים לנו את כל מהות הקיום האנושי – החשיבות של קשר, חום ואמפתיה. הסוכה מתייצבת כמזכירה שלא רק הברכות החומריות הן מהותיות, אלא גם המקורות הרוחניים, החוויות האישיות והקשרים החברתיים – הם שמקנים לחיים את העוצמה והמשמעות.
לסוכה יש פוטנציאל להוות מיקרוקוסמוס של חיינו ברמה המטפיזית. היא אינה עוסקת בשאיפה לתוצר גשמי, אלא מציעה סביבה שבה נוכל לשאול את עצמנו שאלות עמוקות. בין אם השאלות נוגעות למקום שלנו, לקהילתנו או להרהורים על מעבר לדורות הבאים. התבוננות פנימה דרך החיבור המצרף של סוכה היא קריאה להרחבת דעת, לקבל את חוויות החיים השונות ולחוות את החיים במלואם, בכל רגע, בין אם מדובר בזמן הרציני ובין אם בחגיגיות השמחה.
חג הסוכות מציע יותר מרק מסורת; הוא מציב בפנינו הזדמנות לחקור, לחדש ולהרגיש. הסוכה, עם כל מרכיביה ההלכתיים והריטואליים, מזכירה לנו את הצורך האנושי שכולנו מכירים – חיבור, זמן ומשמעות. התבוננות בסוכה במובן זה מחייבת את כולנו לאמץ מידה רבה של מודעות עצמית, לחקור את עצמנו ואת סביבתנו, ולשאול ברמז המוצא מהסוכה – מהו המסלול שבו אנו רוצים לצעוד?
