אביטל דואן (עורכת משנה ב'שבתון', avital@shabaton1.co,il)השקט בין תושבי העיר הערבים ליהודים, הפתרונות להגירה השלילית מירושלים, וקליטת עשרות אלפי מפונים מהצפון ומהדרום בשל מלחמת "חרבות ברזל": בפרוס חג הסוכות, ראש העיר ירושלים, משה ליאון, מתאר כיצד הוא מנהל בהצלחה עיר ענקית בשגרת חירום.
לפני כשבועיים, ב-22.9 י"ט באלול תשפ"ד, חל טקס חניכת האנדרטה להנצחת הנופלים והנרצחים הירושלמים במלחמת "חרבות ברזל", שנבנתה ברחוב רופין בירושלים, מול הספרייה הלאומית. על האנדרטה נחרטו 87 שמות הנופלים של ירושלים – חיילים ואנשי כוחות הביטחון וההצלה הירושלמים שנפלו מפרוץ המלחמה, לצד נרצחי פעולות האיבה במלחמה תושבי העיר. האנדרטה עוצבה על ידי משרד האדריכלים אולך תול, והיא בנויה על בסיס צורת המגן דוד, המסמל בין השאר כקמע מגן ושומר, שמקודקודיו מזדקרים לוחות ברזל לעבר השמיים כמו נושאים תפילה. הם יוצרים יחד עץ גדוע וסדוק, אך כזה שטומן בתוכו את היכולת לצמיחה ולריפוי ומסמל גם את הכוח והעוצמה לחיבור ואחדות מתוך השבר העצום. האנדרטה עשויה מברזל, קוטרה 14 מטרים, והיא מתנשאת לגובה של כ-5.5 מטרים.
ספר לי על האנדרטה, שההחלטה על בנייתה הייתה שנויה במחלוקת.
"הייתה פה החלטה אמיצה וחשובה על עצם הקמת האנדרטה. בהתחלה ספגנו ביקורת על כך, הרי המלחמה טרם הסתיימה, אולי חלילה יהיו נופלים נוספים. אבל האנדרטה בנויה בצורה כזאת שאם חלילה וחס יתווספו נופלים – אפשר יהיה לציין את שמם. מה שמייחד אותה הוא שהיא קולטת שכול לאומי לצד שכול אזרחי – גם את הנופלים ממסיבת הנובה, וגם את הנופלים בעקבות הלחימה. בכך היא יחידה מסוגה. היו לנו את מספר הנופלים הגבוה בארץ במלחמה הזאת – 87 נופלים. האנדרטה היא לזכרם, ירושלים כואבת מאוד מאוד את האובדן".
בזמנו דובר על הגירה שלילית מירושלים בגלל התחרדותה מזה והיעדר מקומות עבודה 'גבוהים' מזה. מה המצב כיום?
"אין לי ספק שהסיבה להגירה השלילית הייתה היעדר דיור. גם תושבי ירושלים שרצו לשפר את הדיור שלהם, או הצעירים שהתחתנו ורצו דירות, היה להם קשה מאוד להשיג דירה. אבל ירושלים היא הדבר הבא של מדינת ישראל בכלל, והדבר הבא של הציונות הדתית בפרט. מאז כניסתי לתפקיד, אנו בונים בירושלים המון, בונים בקצב של 7,500 דירות בשנה. עד לפני 3 שנים, הממוצע ב-15 השנים האחרונות עמד על 2,000 ל-2,500 יחידות. כלומר, אנחנו משלשים את מספר הדירות הנבנות בירושלים. אנחנו חותמים שנה שלישית של כמות כזאת של דירות בעיר, ואני מאמין שכך יהיה גם בשנתיים הקרובות. במספרים: נגיע ל-40 אלף יחידות דיור ב-5 שנים שנבנה. הבנייה האדירה תעצור את ההגירה השלילית ותהפוך אותה לחיובית. אמנם המלחמה עיכבה מעט את הבנייה, אבל אני צופה הגירה חיובית החל מעוד שנתיים-שלוש. בקרוב לא יזכרו את הצירוף 'הגירה שלילית בירושלים'.
"במקביל, אנחנו פועלים גם במישור התעסוקתי", מוסיף משה ליאון. "אנחנו בונים 2 מיליון מטרים של תעסוקה חדשה בעיר – בכניסה לעיר, בגבעת רם, בהר חוצבים, בגבעת שאול. יהיו גם דירות וגם עבודה לתושבי ירושלים ולמטרופולין של ירושלים – תושבי גוש עציון, מעלה אדומים, מבשרת ציון, ומטה יהודה. יתר על כן, אנחנו משדרגים את התחבורה. בירושלים אנחנו מתפתחים בצורה המשמעותית ביותר בנושא הרכבת הקלה והתחבורה הציבורית כולה. אנחנו מרשים לעצמנו לבצע בנייה לגובה, ואנחנו מסתמכים על כך שהתנועה בתוך העיר היא ברכבת הקלה. היום יש קו אחד, יחסית קצר, והוא יתארך בקרוב לנווה יעקב ולבי"ח הדסה עין כרם. בהמשך, בעוד כשנה, יהיה קו נוסף מגילה שייסע לבנייני האומה. שנה לאחר מכן – מבנייני האומה עד הר הצופים, וקו שלישי שאנחנו עובדים עליו כרגע, יפעל מגילה לאורך דרך חברון. ותוקם גם מנהרה שתוביל לרמות. כלומר אנחנו בונים על כך שמספר הנוסעים ברכבת הקלה ישלש את עצמו בסופו של דבר. כיום נוסעים בה 180-200 אלף נוסעים ביום. לשם השוואה, בת"א – 100 אלף נוסעים ביום ברכבת הקלה שלהם".
חיבוק חם למפונים
למרות הקרבה, שלא לומר החיכוך, שיש בין תושבי העיר היהודים לבין תושבי העיר הערבים, וחרף המתיחות הביטחונית – הרושם הוא שבסה"כ שקט ורגוע פה. איך?
"מצד אחד, אנחנו עיר מאוד-מאוד מורכבת. יש מיליון תושבים בעיר – שליש חילונים ובני הציונות הדתית, שליש חרדים ושליש ערבים, תושבי מזרח העיר. בסופו של דבר, כל האוכלוסייה צריכה לחיות יחדיו, לקבל שירותים מהעירייה ולעבוד יחדיו. ירושלים זו עיר שכולם חיים בה ביחד, וניתן לראות את השילוב ברחוב, במקומות בילוי, בפארקים ובעצם בכל מקום. האינטרס המשותף של רוב האוכלוסייה – הממלכתית, החרדית והערבית – הוא לחיות בשלום ובשלווה. לכן, אנחנו עוברים שנים לא מעטות של שקט, ב"ה. ואני סמוך ובטוח כי המצב ימשך. אנחנו צריכים למנוע ממיעוט קיצוני לעורר פרובוקציות ו'לחמם' את העיר".
עברה שנה קשה על מדינת ישראל. איך זה בא לידי ביטוי בניהול של עיר ענקית כמו ירושלים?
"עברה שנה קשה ביותר על מדינת ישראל, על ירושלים ועל כל אחת ואחד מאיתנו. ב-7 באוקטובר כבר ב-8:30 בבוקר פתחנו את החמ"ל. כראש עיר, אני צריך לגרום לכך שמיליון התושבים שלנו ימשיכו לנהל את השגרה, כמה שאפשר. בשבוע הראשון היינו בהלם ראשוני, אבל אין ספק שאנחנו העיר הראשונה שנכנסה ישר לשגרה. הבנו שלא רק שאנחנו צריכים להמשיך את השגרה, אלא גם עלינו לקלוט מפונים מהדרום ומהצפון.
"קלטנו יותר מ-22 אלף מפונים מהדרום והמצפון", מרחיב משה ליאון. "עד היום יש אצלנו מפונים מהצפון, 600 אלף תושבים מקריית שמונה פונו אלינו וחלקם עדיין פה. כששואלים אותם למידת שביעות הרצון שלהם – הם מספרים שהם מאוד-מאוד נהנו פה. הענקנו להם מעטפת מלב אל לב, ביד רחבה, דאגנו למפונים לחינוך, לתרבות ולשירותי רווחה. השאיפה שלי הייתה לתת להם הרגשה של בית. קיבלתי על זה הרבה פידבקים חיוביים רבים מהתושבים עצמם.
"מצד אחד, קלטנו עשרות אלפי מפונים; מצד שני, היינו צריכים לשמור על שגרה שקטה בין מזרח למערב", מוסיף ראש העיר. "המדינה שלנו עברה טראומה בשבוע הראשון, ולא רציתי שזה יגלוש למערכת יחסים שבין הצדדים – ואכן זה לא קרה. השקט נמשך בירושלים".
ספר לי על המאמצים שלכם לשמירה על הביטחון האישי של תושבי העיר במהלך המלחמה.
"היה לנו שיתוף פעולה מלא עם המשטרה של מחוז ירושלים. בשמחת תורה כבר נפגשתי עם מפקד ובכירי המחוז, כדי לדון מה לעשות כדי שהשקט יימשך. שנית, הוצאתי לרחובות את כל הניידות של פיקוח העירייה, 24/7. הניידות פטרלו בכל העיר וסיפקו תחושת ביטחון אישי עצומה לתושבים. נוסף על כך, הקמנו כיתות כוננות – אנחנו העיר עם כמות יחידות הכוננות הגדולה ביותר – 27 כיתות בשכונות שונות ובהן חברים 414 תושבים – והן פועלות עד היום. כל הכוחות הללו יחד הובילו ומובילים לחזרה לשגרה מצד אחד ולשמירה על ביטחון אישי לתושבים מצד שני".
כל צבעי הקשת הפוליטית – כאן
מה המדיניות שלך במועצה?
"אחרי הבחירות המקומיות האחרונות, מה שכיוון אותי זה אחדות. אנחנו כל כך זקוקים לה. איפה ראינו אותה? במלחמה. שם רואים את החיילים בקרב – חברים שלנו, בנים שלנו, אחים שלנו – יוצאים לקרב ולא משנה מה אתה – שמאל, ימין, חילוני, דתי, בסוף כולם נלחמים יחד כתף אל כתף. שם אין טיפת ויכוח. הגעתי למסקנה שגם פה אנחנו חייבים אחדות במועצה. יש לי קואליציה מקיר אל קיר – כל הקצוות הפוליטיים נמצאים בה, משמאל ועד מימין. 31 חברי מועצה וכולם בקואליציה. כולם יושבים יחד. אנחנו מציעים ומציגים אחדות, והמדיניות היא הכלה – כל אחד חייב להכיל אחד את השני, למרות שהוא לא חושב כמוהו. כולם מבינים שצריך לוותר אחד לשני".
לסיום, בפרוס השנה החדשה, מה אתה מאחל לתושבי ירושלים?
"בפשטות, ששנת תשפ"ה תהיה טובה יותר משנת תשפ"ד – זה מה שאנחנו רוצים, לזה אנחנו זקוקים ולזה אנחנו מתפללים. בנוסף לכך, אני מאחל שתהיה זו שנה של יותר אחדות, יותר חשבון נפש. כולנו צריכים לערוך חשבון נפש איך אנחנו מכילים אחד את השני ומגיעים למצב שבו נלמד להקשיב אחד לשני. זוהי חובה של כל התושבים. כמובן, לצד זאת, אנחנו מייחלים לשיבתם המהירה של כל החטופות והחטופים לביתם לשלום, ומתפללים לרפואה שלמה לפצועים ולשלום חיילינו".
