השנה, החלטנו לארח בסוכה של "שבתון" 7 אורחים שקשורים למלחמת "חרבות ברזל": פראמדיקית, אב שכול, מילואימניק, שורד ממסיבת הנובה, רעיה של מילואימניק, אם של חטוף ופסיכולוגית בתחום פוסט-טראומה. כל השבעה התכנסו תחת הסכך וסיפרו באילו תחושות הם נכנסים לחג, מה הביקורת שלהם על התנהלות הממשלה בעניין המלחמה, וגם: מי האושפיזין שהם היו רוצים להזמין לסוכתם.
שיר ששון ואביטל דואן
שיראל פופקין – פראמדיקית שטיפלה בפצועים מחוץ לבארי בשמחת תורה
איך את חוגגת השנה את סוכות?
את סוכות אני חוגגת בבית, עם המשפחה. בחול המועד קבעתי להיפגש עם חברות טובות, זו כבר מסורת אצלנו. בשנה שעברה בילינו גם עם עמית (מן, פראמדיקית; ש"ש) שנרצחה ב-7 באוקטובר.
באילו תחושות את נכנסת לחג, אחרי שנה של טיפול אינטנסיבי בפצועים?
התחושות קצת מעורבות, כי זה לא נגמר ואנחנו עוד בתוך זה. מאז שנכנסנו לתקופה של החגים, זה מחזיר אחורה לשנה שעברה, אז התחושות מורכבות. אבל בעז"ה יהיה טוב ואנחנו נסיים בניצחון. בעז"ה שכל החיילים ישובו הביתה לשלום, ושכל החטופים יחזרו.
יש ביקורת על התנהלות הממשלה בעניין המלחמה?
זה מאוד מורכב, כי מצד אחד תמיד תהיה ביקורת לכולם, ועל הכל. מצד שני, לא הייתי רוצה לעמוד במקום הזה של לקבל החלטות קשוחות. אני גם חושבת שאני לא מספיק מבינה כדי למתוח ביקורת. אני מאמינה בקב"ה, לא באנשים, אבל אני ממש מקווה שכל המערכות וכל הלחימה ומה כן אפשר לעשות עם החטופים ומה אי אפשר לעשות עם החטופים – אני מקווה שבוחרים את האופציה הכי נכונה עבורנו, עבור החטופים, עבור החיילים, עבור כל האזרחים במדינה. עם 100% התחשבות בצד שלנו ועם אפס התחשבות בצד השני, כי ככה זה צריך להיות.
את מי היית מזמינה להיות אושפיזין אצלך בסוכה השנה?
הייתי מזמינה רבנים של החרדים ושל הכיפות סרוגות, כדי לנסות ליצור איזושהי אחדות תורנית. או שהייתי מזמינה את כל ראשי מפלגות של שומרי התורה, נקרא לזה ככה – הציונות הדתית, עוצמה יהודית, כל המפלגות החרדיות – כדי לנסות ליצור אחדות גם בפוליטיקה. אני חושבת שזה צעד הכרחי מאוד במדינה הזו, כדי להצליח לחולל מהפכות. כל אחד לחוד – אני לא יודעת כמה נצליח. הלוואי שהאחדות הזו תקרה מתישהו.
עמיחי רסלר – אביו של סמ"ר דביר חיים רסלר הי"ד
איך אתה חוגג השנה את סוכות?
בגדול ובענק לחגוג את סוכות, לחגוג הכל מכל הכל, לפני ואחרי ותוך כדי להפיץ כמה שיותר שמחה בזכות שזה מה שדביר ציווה לנו – חיים, הוא ציווה לנו לחיות ולחיות זה בשמחה. זה להאמין ולדעת שהקדוש ברוך הוא שלח את דביר להגן בגופו ובנפשו על עם ישראל, כדי שאנחנו נוכל להמשיך את החיים.
אני רואה את דביר, שם מלמעלה, מסתכל עלינו, ובזכות שאנחנו בדרך הזאת, הוא מבסוט עלינו, הוא אומר: 'בשביל זה הגנתי עליכם, ואתם ממשיכים את זה. אז אני רק שמח'. אנחנו מפארים ומגדילים את הנשמה שלו, שם למעלה, ליד הקדוש ברוך הוא. כל דבר שקשור לשמחה מידבק ומעלה אוטומטית חיוך על הפנים. שמחה מביאה אחדות.
באילו תחושות אתה נכנס לחג, אחרי שנה של שכול?
לא יעזור לחשוב על מה ולמה וכמה ומה היה, אלא עוזר לחשוב על עכשיו. זהו. כי מה שהיה, לא מחזק. מה שעכשיו – זה מחזק. כי עכשיו אתה רואה את הטוב, עכשיו אנחנו רואים את השפע. ולכן, אני לא מתעסק בעבר. אני אקצין ואומר: זה מזוכיזם להתעסק בזה.
יש ביקורת על התנהלות הממשלה בעניין המלחמה?
לא, לא, לא. נכון שזה מאוד מסקרן, להבין ולדעת, אבל בזכות שאני אחזור ואגיד ואומר, לעולמי עד: לא מעניין מיליגרם, קצה חוט של שערה – מה היה לפני שנייה. מה שמעניין זה מה שקורה הרגע. הדמעות כבר נגמרו. אבל הגעגוע הפנימי לגשמיות וללחבק אותו הוא אינסופי. הגשמיות היא מה שגורם לנו, בעצם, לא להבין את הטוב. בזכות שאתה מתנתק מהגשמיות, הולך רק לרוחניות, זה דבר טוב. אז הרוח של דביר בתוכנו ובלב שלנו, זה מה שמעצים אותנו.
אחדות היא תיאוריה, ובשביל ליישם את התיאוריה צריך לעשות מעשה כלשהו. ומה זה המעשה? להיות בשמחה. למה אמרו בני ישראל 'נעשה ונשמע'? בזכות שצריך לעשות מעשה, בשביל להבין את התיאוריה, אז הם כבר הגדילו לעשות ואמרו, נעשה ונשמע.
את מי היית מזמין להיות אושפיזין אצלך בסוכה השנה?
שאלה פשוטה, לא? את דביר. אבל זה דביר וזה כולם, זה כל עם ישראל. ולהגיד תודה. תודה רבה, דביר, שהגנת עלינו. ובעצם זה שאתה הגנת על שני החברים שלך – שני החברים האלה זה עם ישראל. כי בע"ה יהיו להם משפחות ודורי דורות.
ביום חמישי שלפני שמחת תורה בשנה שעברה, דביר ראה את האור של חבר שלו כבוי. הוא בא אליו, אומר לו, 'מה קרה?' אמר לו החבר, 'אני מעדיף להיות בבית'. אמר לו, 'אתה תהיה בבית, ואני אשאר במקומך'. אחרי חודש בא אליי אותו חבר ואמר 'אני הרגתי את דביר', ואז הוא סיפר לי את הסיפור. אמרתי לו: 'אתה לא הרגת אותו, אתה גרמת לדביר להיות גיבור עם ישראל. אותך הוא הציל, ובזכות זה הפכת אותו לגיבור עם ישראל. תראה איזו זכות יש לך, ונתת זכות לנו, לכולנו, לעם ישראל, שיש כאלה גיבורים'".
שי ברגר – לוחם מילואים ששירת כ-180 יום בשנה החולפת
איך אתה חוגג השנה את סוכות?
השנה אני חוגג את חג סוכות בבית בעז"ה. בשנה שעברה חגגנו אותו בלי חשש, לא ציפינו שנוקפץ למילואים בסופו.
באילו תחושות אתה נכנס לחג, אחרי שנה של מילואים ומלחמה?
אני נכנס לחג בצורה מורכבת. אומרים 'ושמחת בחגך' אבל קשה מאוד לשים את המילה 'ושמחת' במציאות שיש לנו היום – יש חיילי מילואים שהוקפצו ולא תכננן לחגוג את החג עם חברים למילואים, אלא עם המשפחות שלהם. יש חטופים שלא רואים אור יום, אז בטח שלשבת מתחת לסוכה הם לא זוכים. וגם בני משפחות החטופים – אני לא יודע איך הם יכולים לקיים את המצווה של 'ושמחת בחגך'. הציווי לשמוח קשה גם ככה על בני אדם, אז בטח במציאות מורכבת כזאת.
יש ביקורת על התנהלות הממשלה בעניין המלחמה?
בתור לוחם, וגם בלי קשר – אני חושב שכרגע חייבים להמשיך להרתיע את האויבים שלנו, להתמקד בלחימה ובהשבת החטופים. להתעסק בלהחליף את ראש הממשלה זה רק מחליש את עצימות המלחמה ואותנו כעם.
את מי היית מזמין להיות אושפיזין אצלך בסוכה השנה?
הייתי מזמין חבר'ה מהמילואים כי אם אנחנו עוד עתידים להיפגש, אז כדאי שנמשיך לשמור על קשר. אני מקווה שנזכה לעבור דברים משמחים יחד בעתיד.
נועם טל – שורד ממסיבת הנובה
איך אתה חוגג השנה את סוכות?
אין לי תכנון מיוחד, להיות עם המשפחה כזה. אנחנו כן רוצים לקיים מסיבת הודיה, משהו יותר לעצמנו.
באילו תחושות אתה נכנס לחג, אחרי השנה שעברת?
אני רוצה לחגוג את השנה הזו שניצלתי וקצת להרגיש את זה, לחזור לחיים. אבל אנחנו גם זוכרים את כל החברים והאנשים שאיבדנו. אלו שבועות לא קלים, כשאתה קולט שבאמת עברה שנה מכל הבלאגן שאנחנו נמצאים בו. איפה התחלנו, ואיפה אנחנו היום. אז יש רגשות מעורבים ומחשבות הלאה – לאן אנחנו מתקדמים.
יש ביקורת על התנהלות הממשלה בעניין המלחמה?
כל הזמן בהיבט של החטופים – שאנחנו עדיין מחכים להם. גם בעניין עזה – למה לא ממשיכים ומסיימים את זה? יש הרבה שאלות.
את מי היית מזמין להיות אושפיזין אצלך בסוכה השנה?
את החטופים. יש לי כמה חברים שם, אבל את כולם הייתי מזמין. הייתי אומר להם שאנחנו כואבים את מצבם, ומאוד רוצים שהם יהיו איתנו בחג.
מיכל פויסט – נשואה לרועי, מילואימניק, ואם לשני ילדים
איך את חוגגת השנה את סוכות?
תכננו לחגוג את סוכות השנה בבניית סוכה בבית החדש שלנו, אבל מכיוון שרועי הוקפץ למילואים שבוע לפני ר״ה, לא ידוע אם יוכל לחזור לחג או לא. ככל הנראה, נהיה אצל אמא שלי הנהדרת, שמתחילת המלחמה היא 'סבתא מגויסת' לכל דבר.
באילו תחושות את נכנסת לחג?
אני חושבת על זה שסוכות הוא החג האחרון שחגגנו בשנה שעברה לפני המלחמה ולפני שהחיים של כולנו השתנו… בזכות הילדים שלי נשארה לי עדיין איזושהי חגיגיות בחג הזה, אבל זה לא פשוט.
יש ביקורת על הממשלה בעניין המלחמה?
אף שזוהי חובתנו וזכותנו להיות 'משפחה מגויסת' בשנה האחרונה, הדבר שקשה הוא העובדה שיש אוכלוסיות רבות שלא לוקחות חלק והנטל לא שוויוני.
את מי היית מזמינה להיות אושפיזין אצלך בסוכה השנה?
אני מאחלת שכל מי שצריך לחזור הביתה השנה – החטופים, המפונים החיילים וכולם – יזכו לחגוג את החג בחיק משפחותיהם בביתם. ובנימה אישית, הייתי מזמינה את אבא שלי והסבתות שלי ז"ל.
חני לורנצי אורן – פסיכולוגית קלינית, מומחית בין היתר בטיפול בפוסט-טראומה
איך את חוגגת את החג השנה?
בכל שנה בחג סוכות יש לנו הזדמנות לצאת מהמקום הקבוע שלנו ולהסתכל על חיינו מנקודת מבט שונה ולעשות חשבון נפש, אבל השנה, יותר מכל שנה, החג מקבל משמעות חדשה ועמוקה יותר. בחג הזה נוכל להרגיש במעט את תחושת הארעיות שכה רבים מאיתנו חוו ועדין חווים עד היום.
באילו תחושות את נכנסת לחג?
החג מביא איתו רגשות מעורבים ומורכבים. מצד אחד, תקווה המגיעה בצד התחדשות וחגיגיות המאפיינות את החג. מצד שני, כאב ומועקה רבה במחשבה על כל מי שחייהם התהפכו השנה, על משפחות הנופלים, על החטופים, על הפצועים בגוף ובנפש. באופן טבעי, תקופת החגים מביאה איתה חוסר יציבות בטיפולים, והדבר משפיע מאוד על כל מי שזקוק ליציבות ותמיכה נפשית רציפה. השנה, יותר מבכל שנה, ניכרים מאמצים להמשיך את הקביעות והרצף עבורם.
את מי היית מזמינה להיות אושפיזין אצלך בסוכה השנה?
את החטופים, שאני מקווה שיוחזרו עוד בחג הזה לביתם, ושיקבלו את המעטפת המלאה לה הם זקוקים על מנת להתרפא ולהשתקם.
אפרת מור – נשואה לצבי ואמא לשמונה, מקריית ארבע. בנה הבכור איתן עדיין חטוף בידי חמאס
איך את חוגגת השנה את סוכות?
בע"ה עם המשפחה המורחבת, ושמחת תורה נחגוג עם עוד משפחות חטופים. למדנו השנה כמה משפחה היא חוסן, גם הגרעינית וגם המורחבת. נוצרו חיבורים חזקים מאוד, ומעריכים מאוד את הביחד.
באילו תחושות את נכנסת לחג השנה, כשאיתן לא איתך בסוכה?
בשנה החולפת למדתי להחזיק מורכבות של גם וגם – גם שמחה וגם עצב, גם דאגה וגם התרגשות. זה בא לידי ביטוי בכל מיני אירועים משפחתיים כמו בר מצווה של אחד מהבנים שלנו, יום הולדת של איתן. נקודת החגים היא לא פשוטה, גם בעצם זה שחלפה שנה ואיתן טרם חזר. בסוכות שעבר איתן חגג איתנו את החג. בברור לנו שאנחנו לא יכולים לשקוע, אף שבאופן טבעי הנפש רוצה – להתכנס במיטה וזהו. אז אנחנו רוצים לחגוג, אבל גם לא רוצים לחגוג כרגיל. אנחנו בוחרים לחגוג בצורה שנותנת לנו כוח – משהו משפחתי ועם משפחות חטופים, שהם אחים לצרה. זה מרים, מאחד ומגבש.
יש ביקורת על התנהלות הממשלה בנוגע למלחמה?
אני אומרת בזהירות, כי אני לא רואה את התמונה המלאה. בתחושה שלי, צריך לשים במוקד את הצפון, אבל אסור לשכוח לרגע את היקירים שלנו שבעזה, ולא רק אותם – אלא גם את הניצחון שאנחנו צריכים להנחיל בעזה, ניצחון מוחלט. כמו שראינו, יצאנו מצפון הרצועה, והם התחילו להשתכן שם ולירות. אני לא רואה פה ניצחון מוחץ. גם בעניין החטופים צריך לעשות הרבה יותר. לחנוק את העזתים ולא לאפשר להם סיוע הומניטרי. יש עוד מה לעשות, ואני שואלת למה זה לא נעשה. ראינו שרק שימוש בכוח צבאי לא עובד, צריך יותר מזה. צריך לבוא בדרישות לראש הממשלה: האם אתה עושה הכל?
את מי היית מזמינה כאושפיזין אצלך בסוכה?
אסתר המלכה. היא נחטפה בעל כורחה לבית המלך הגוי, ואף אחד לא חילץ אותה. היא נשארה שם עד סוף ימיה בשליחותה. אני, מתחילת הדרך, הרגשתי חיבור שאמר לה מרדכי: מי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות. החטופים ומשפחותיהם אומנם נבחרו בעל כורחם, אבל ברגע שנבחרו – יש להם תפקיד. גם אם אנחנו לא יודעים מהו, כי אנחנו לא רואים את יקירינו החטופים, אני בטוחה שיש להם תפקיד, ואני מאמינה שאנחנו כמשפחות גם נושאות תפקיד. אנחנו לא יכולים להישאר כמו שהיינו קודם, אנחנו צריכים לזוז ולהניע משהו בנפש, ולמלא את השליחות שלנו.