בֶּן בָּקָר ונְצִיב מֶלַח

שני בתים וארבע דמויות מציבה בפנינו התורה, כדי להמחיש ולהנגיד שתי קצוות של ערכים, מידות וגישה לחיים.

אברהם ושרה מצד אחד. לוט ואשתו מהצד השני.

ביתם של אברהם ושרה כולו זריזות וחסד. אורחים זרים רק מגיעים לפתח ביתם, ואברהם ושרה עם הלב הגדול שלהם, ממהרים ורצים לתת להם ברחבות לב ובזריזות את היחס הטוב ביותר, את הכנסת האורחים הנעימה ביותר,ואת המאכלים הטעימים [ואולי] גם היקרים ביותר:" וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם..וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ".

לאור התיאור הזה אפשר בקלות לצייר את ביתם של אברהם ושרה כמקום אוהב, פתוח, לבבי ומכניס אורחים, ואת עיניהם הטובות והמאירות של אברהם ושרה, המקבלות באהבה ובפירגון כל אדם.

לא הרחק משם, אך כמו ביקום מקביל מתנהלת לה עיר החטאים והרשע סדום: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד". עד כדי כך הרשעות והשחיתות גדולים, שאין מנוס אלא לעשות איתחול מחדש למקום, להשחית את השחיתות, כדברי המלאכים:"כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ".

המלאכים מאיצים בלוט ובמשפחתו לעזוב מהר את המקום לפני שיחרב:" וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר".

במילה אחת המבטאת הכל, תגובתו של לוט הפוכה למהירותו, חריצותו , ריצתו וזריזותו של אברהם:"וַיִּתְמַהְמָהּ".

מדוע בעצם לוט התמהמה כאשר בעוד דקות ספורות סדום תחרב עד היסוד ? מדוע הוא לא רץ ובורח להציל את עצמו ואת משפחתו כעצת ובקשת המלאכים ?

עונים על כך חז"ל תשובה מטלטלת- "כדי להציל את ממונו". זה מה שיש לו בראש עכשיו. העולם נחרב, והוא עסוק בהצלת ממונו.

ולמה נידונה ונענשה אשתו להיות דווקא נציב מלח-" וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח ?"

עונים על כך חז"ל:" שנעשית נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני… והיתה עיניה צרה גם באורחים". מול החסד ורוחב הלב של אברהם ושרה, אשת לוט מסמלת את שיא הרשעות והקמצנות. לא רק שהיא לא מגישה לאורחיה בקר וצאן, אלא שעיניה צרות אפילו בכך שאנשים אחרים יגישו לאורחיהם קמצוץ מלח.

דמות נציב מלח האמיתית או המיתולוגית הנמצאת אי שם בסביבות סדום, באה להזכיר לעולם את סופם של מידות הרוע, הרשעות והקמצנות.

מנגד, דמותם אל אבות האומה היהודית אברהם ושרה, באות להזכיר לעולם את מידת הזריזות והחריצות, החמלה והחסד, הכנסת האורחים ואהבת האדם:" כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" [פרשת וירא, י"ח]