אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])ימים מורכבים ומאתגרים עוברים על כולנו. רוחות מלחמה באוויר. מזרח התיכון רותח. עולם גועש. וגם חודש אב המתחיל בימים אלו, שממעטים בו גם ככה בשמחה, לא מוסיף לאווירה הכללית.
בעת הטעונה והמאתגרת הזו, כמו בעת מלחמה, כל אחד, כמו חייל במערכה ובחזית, צריך לשאול את עצמו רק שאלה אחת: מה תפקידי בכוח עכשיו ?אפשר לשבת בצד על הטריבונה, בטוח שרק אתה צודק ושכל האמת רק בצד שלך, ואז להמשיך לקטר, לפרשן, להתלהם, להאשים, להשתלח, להשמיץ ולייצר עוד אנרגיות של שנאה וניכור. אפשר להיות חלק מלהקת ההיסטריה ומוציאי דיבת הארץ, המוצאים פגמים וחסרונות בארץ ובאנשיה. ימי חודש אב ותשעה באב הם התוצאה ההיסטורית העגומה של הרוח הזו.
ואפשר גם אחרת: אפשר להתרומם לגודל השעה, להטות שכם, לקחת אחריות, להיכנס תחת האלונקה, לרדת מיציע המקטרים והפרשנים אל המגרש והשטח, לעשות טוב. להוסיף טוב. לדבר טוב. להתבונן על הארץ ועל אנשיה בעין טובה ומפרגנת. להרבות שיח שיש בו לימוד זכות על הזולת ורוח חיובית.
ימי מלחמה מצריכים מכולם, חיילים כאזרחים, כוחות גוף, רוח ונפש. ימים שכאלו מחייבים אחווה ושאר רוח. יכולת התבוננות מעל הפרטים הקטנים אל הסיפור כולו.
סיפורו של העם היהודי השב לארצו ונלחם עליה, הוא סיפור שעכשיו המשמרת שלנו לספר אותו, להילחם עליו ולגלות תעצומות של עוז ומסירות נפש. כשאנו מתבוננים במבט לאחור על פרקי ההיסטוריה רבת ההוד והעלילה של העם היהודי, אנו מגלים את גיבורי האומה שלקחו אחריות, שינו מציאות והובילו לניצחון. הם אלו ששמותיהם חקוקים באותיות של זהב לכבוד עולם על קיר המזרח של העם היהודי. לעומתם, יש כאלו שהמשיכו לקטר ולהוציא דיבה, להאשים ולעורר מדנים, ואלו נשכחו והתאדו אל תהום הנשייה ואיש לא יזכרם. אל יהי חלקנו עימם.
ימי מלחמה הם ימי מבחן לאומי ואישי. כלי הנשק הצבאיים הם הטנקים והמטוסים. כלי הנשק האזרחיים הם רוח העם, רוח נשגבה של אחדות ואהבת ישראל. כלי הנשק הרוחניים, המוסריים והערכיים הם להרבות טוב וחסד. ללמד זכות, לחזק לרומם ולהעצים. שילוב כל כלי הנשק הללו הוא הערובה היהודית הנצחית לניצחון אישי, חברתי ולאומי במערכה.
את המשפט שבכותרת "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" אמרו המרגלים בשובם בפעם הראשונה מתור הארץ. זו התובנה שצריכה להיות נר לרגלינו ושגורה בפינו ובליבנו גם בעת הזו.
