בין לבנון, עזה וריבונות על יו"ש

מחכים לטראמפ

השר דרמר, שליחו של נתניהו, כבר נפגש השבוע עם נשיא ארה"ב הנבחר, טראמפ. השניים דנו בסוגיות המרכזיות של לבנון מזה ועזה משם. ירושלים מחכה לטראמפ וממשלו, ועל פניו יש סיבה טובה לציפייה זו. שני מינויים מאוד פרו-ישראליים לתפקידים הבכירים ביותר בממשל האמריקני נקבעו השבוע. מרקו רוביו יהיה שר החוץ, ומייקל וולץ יהיה היועץ לביטחון לאומי. שניהם הביעו תמיכה בתקיפת מתקני הגרעין של איראן ובהכרעת חמאס וחיזבאללה. לנתניהו כבר היסטוריה ארוכה בהליכה מאחורי נשיא דמוקרטי (אובמה) ופגיעה בו, כך שהפעם הוא נזהר, מה גם שבשורה התחתונה ישראל חייבת לביידן המון. המון המון. עוד כחודשיים לחילופי המשמרות בוושינגטון, וחודשיים זה המון זמן בכלל, במזרח התיכון בפרט, וכשאתה במלחמה מול כמה זירות, כל שנייה נספרת. נכון ליום שלישי, ברמות הגבוהות נמשכים המגעים והחלפת מסרים על הפסקת אש בלבנון. זאת, במקביל להמשך הלחימה העצימה של צה"ל. בדרג המדיני יש המדברים על תחילת שובם של עקורי הצפון לבתיהם, אבל הם עוד לא הספיקו לסיים את המשפט, וכטב"ם נפל בשטח גן בכרמיאל. מי יחזור ככה? בעזה, הלחימה בג'באליה ממשיכה ואף גובה מחירים יקרים של חיי לוחמי צה"ל. איזושהי פריצת דרך בנושא עסקת החטופים גם לא בדיוק רואים, בעיקר ש'אין עם מי לדבר'. וגם בעניין החטופים, כל יום גורלי לגורלם. עניין של חיים ומוות, ממש.

בירושלים שוברים את הראש כיצד לעבור את החודשיים האלה בשלום, בלי למתוח את החבל מול ממשל ביידן יותר מדי. הוא כבר הכריז בגלוי כי אם ישראל לא תרחיב את הסיוע ההומניטרי בעזה, הוא יטיל אמברגו נשק. לך תילחם עם בייגל'ך. לא לקח הרבה זמן מהודעתו של ביידן, והקבינט, עם הניצים הכי ניצים שיש בו, אישר הרחבת הסיוע ההומניטרי. נרצה, נאהב, לא נאהב – כנראה אין ברירה. נקודה. עפ"י דיווחה של מוריה אסרף, נתניהו אמר לשרי הקבינט: "למרות ניצחון טראמפ, צריך לתמרן בחודשיים הקרובים מול ממשל ביידן המכהן". בעקבות כך, אושרה הרחבת הסיוע ההומניטרי בעזה. ומה צפוי לתקופת טראמפ השנייה בבית הלבן? סמוטריץ' כבר מדבר על 2025 כשנת החלת הריבונות הישראלית על יו"ש (הלו, ומה עם עזה?), ונתניהו אמר לשרים כי כשטראמפ ייכנס לבית הלבן, יהיה צריך להחזיר לשולחן הדיונים את סוגיית הסיפוח. משעמם לא יהיה פה.

סמוטריץ' בניר עוז: מחויב להשבת החטופים

שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ הגיע ביום שלישי לקיבוץ ניר עוז ושוחח עם הנהגת הקהילה ועם תושבי הקיבוץ: “אני מחוייב להשבת החטופים ולחיזוק הקהילות שנפגעו. אמליץ לכל חבריי ולראש הממשלה לבוא לביקור כאן, לא יוצאים לכאן כמו שנכנסים״. שורדת השבי שרון קוניו שבעלה דוד עדיין בשבי: ״הייתי מצפה ממך ומכל שאר הממשלה לפעול לעסקה וזה לא עניין של ימין או שמאל, זה נטו עניין של חיי אדם״. השר חתם את ביקורו בשיח בחמ״ל והתחייב לעשות ככל הניתן על מנת לסייע במה שיצטרכו בנושא שיקום הקיבוץ ושיקום הקהילה.

חבית חומר נפץ

מועצת עיריית אמסטרדם בסיכום ראשוני של הפוגרום שהתחולל בה, כאשר אוהדי מכבי ת"א הותקפו שם בידי מאות פרו-פלשתינים, טענה: "האלימות הייתה משני הצדדים: המקומיים שילבו אנטישמיות וזעם על המלחמה, הישראלים עוררו פרובוקציה". הבנתם? ואולי מתחילים להתעורר שם? ממשלת הולנד הודיעה על הקמת מחסומים בגבולות המדינה החל מחודש דצמבר, זאת על מנת להגביל את כניסת המהגרים הבלתי חוקיים לשטח המדינה. טוב מאוחר מאשר בכלל לא. ובכל זאת, ממש אין צורך להיראות מופתעים מהתעוררות האנטישמיות.

דוח חדש שהושק לציון כשנה למלחמת 'חרבות ברזל', על ידי המשל"ט הלאומי למאבק באנטישמיות במשרד התפוצות, סוקר את המגמות העיקריות של האנטישמיות באירופה מאז הטבח של 7 באוקטובר, ומתמקד במחוללים המרכזיים של אנטישמיות ואנטי-ציונות ברשת. מהדוח עולה כי מאז 7 באוקטובר, יותר מ-96% מהיהודים באירופה מדווחים שהם נתקלים באנטישמיות בחיי היומיום שלהם. סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (EU FRA) רשמה עלייה של עד 400% בפעילות האנטישמית מאז פרוץ המלחמה.

‏השיאים באנטישמיות ברשת התרחשו סביב אירועים שונים במלחמה בעזה וביניהם, הפיצוץ בבית החולים הערבי אל-אהלי, מבצע לחילוץ חטופים, המתקפה האיראנית בישראל ועוד. עד היום, רמת העוינות שנצפתה גבוהה משמעותית מאשר לפני 7 באוקטובר. אפילו לאחר שנה, היא לא פחתה לרמות הקודמות. ההתפתחויות המדאיגות ביותר נצפו בבריטניה, בצרפת ובגרמניה – מדינות עם קהילות יהודיות יחסית גדולות. מגמה זו מדגישה את הסיכונים המוגברים העומדים בפני קהילות אלו, הן באינטרנט והן במרחבים פיזיים.

המניעים העיקריים של תוכן אנטישמי ואנטי-ציוני הם תומכים פרו-פלשתינים (פוליטיקאים, קבוצות ומשפיעים), אשר מרבים להשתמש ברטוריקה אנטישמית כדי לקדם אג'נדה אנטי-ישראלית. הרטוריקה הזו מבקשת לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולזכותה להגנה עצמית לאחר אירועי 7 באוקטובר. אנשים, קבוצות ומשפיעים אלו ממלאים תפקיד קריטי בעיצוב דעת הקהל, בהפצת אידיאולוגיות מזיקות ובתדלוק דברי שנאה מקוונים. 50% מהאנשים והקבוצות הללו מגיעים מבריטניה, ואחריה צרפת עם 20%.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, עמיחי שיקלי: "86 שנים לאחר ליל הבדולח, שוב פורצת על אדמת אירופה אלימות מחרידה נגד יהודים. מאז 7 באוקטובר אנחנו עדים לעלייה דרמטית באנטישמיות באירופה, שמוצגת כביכול כהתנגדות למדינת ישראל אך מבוססת על אותה שנאה עמוקה ועתיקה כנגד יהודים. אנחנו רואים את כל אותם המנהיגים האירופאים שאוהבים לכנות אותם כ'ימין קיצוני', אך הם אלה שבמשך שנים התריעו והזהירו מפני מה שאנחנו רואים היום. אירופה יושבת על חבית נפץ, והיא חייבת להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי״.

הלכה הבושה

פסה בושה מהארץ. חוק הג'ובים, ובשמו הרשמי "חוק הרבנים המרוכך", עבר בלילה שבין שני לשלישי, ב-02.00 בבוקר לערך (למה ככה בחושך, כשכולנו ישנים ולא צופים בערוץ הכנסת…) בקריאה ראשונה. 52 'נבחרינו' תמכו בו, 32 התנגדו והוא הוחזר (לא בדיוק אחר כבוד) לדיון בוועדת החוקה. זו, בעז"ה, ובעזרת היו"ר, תדע כבר איך להריץ את הנושא תוך דילוג על מהמורות, כשהמטרה היא לתת בידי ש"ס כוח כמעט בלתי מוגבל למנות ג'ובים של רבנים, גבאים ועוזריהם די בכל מועצה מקומית ודי בכל אתר ואתר (כמעט). השמיים הם הגבול, והקופה הרושמת את הכסף שיידרש לכך היא קופת משרד הדתות, ודרכו קופת האוצר, ודרכו המיסים שלנו.

את מי שנרדם בשמירה, רק ניידע, שגפני מיהדות התורה הביע בתחילת השבוע התנגדות נמרצת להעלאת החוק. מה קרה? כי "לא יכול להיות שאנחנו לא מעורבים בחוק הזה, אנחנו רוצים שידברו איתנו", אמר. והאמת? צודק. למה ייגרע חלקם? מה, הם לא (לא כ"כ הרבה) משלמים מיסים? זאת ועוד. הייתה להם טענה צודקת כלפי ש"ס, שדחפה את הנושא הזה שבנפשה ממש הוא. וכך הסבירו: אנחנו, אנשי דגל התורה, צריכים את חוק הגיוס, את חוק המעונות וחוקים נוספים שיעבירו כסף לכיסי האברכים הרבים, ולא מצליחים לקבל. ומה שמעניין אתכם זה הג'ובים במועצות הדתיות? אז למה שנעזור לכם? את דרעי וחבריו זה עצבן. ביבי הוזעק להרגיע בישיבת ראשי סיעות הקואליציה ולאחריה, ובסוף – פשרה. ביבי התחייב שלאחר שיאושר בקריאה ראשונה, חוק הג'ובים לא יקודם לקריאות שנייה ושלישית בלי שיתייעצו ויקבלו אישורה של יהדות התורה. אשרי המאמין. ואני רק תוהה: גם אם החוק הזה הוא באמת דבר חשוב לניהול התקין של המדינה (לא בטוח שיש יותר משניים שחושבים ככה), זה הזמן להתבחבש בכך? זו סיבה מספיק טובה כדי להעמיק כאן את הקרע?

'מטאטא' חדש בצה"ל לגיוס חרדים

נוכח כישלון צה"ל לגייס חרדים בהיקפים שתכנן בשנים האחרונות, הוחלט באכ"א (אגף כוח אדם בצה"ל) לפרק את הגוף שטיפל בנושא, מנהלת החרדים, ולהעביר את הטיפול בו לאחריות ראש ענף חרדים בצה"ל, אביגדור דיקשטיין, שיהיה אמון על פירוק המנהלת ועל הטמעת גיוס החרדים במגוון מסלולי הצבא. אלה הייחודיים לחרדים, ובכלל. חשיפה ראשונה על כך מסר יואלי ברים בגלי צה"ל. את הצעד הזה מוביל רח"ט תומכ"א, תא"ל שי טייב. נוסף לאכזבה נוכח המספר הקטן יחסית של חרדים מתגייסים, שרחוק אף מיעדי הגיוס שעליהם החליט הדרג המדיני, זוכרים למנהלת לרעה גם את הזיופים לכאורה בנתוני גיוס החרדים. עפ"י הממצאים לכאורה, הם הוסטו כלפי מעלה כדי לרצות את הדרג המדיני. מצה"ל נמסר: "לא נתייחס לנאמר בדיונים סגורים. כשתסוכם החלטה בנושא בהליכים המקובלים, היא תפורסם כמקובל".

ובתוך כך, יואלי ברים חשף עוד בגלי צה"ל, כי במסגרת מאמציו לגייס צעירים חרדים, הצבא החל במיזם חדש, סמוי לכאורה. במסגרת זו הצבא יוצר קשר אישי עם תלמידי ישיבה הלומדים בישיבה, מציע להם לחתום על התחייבות להתגייס בתום שנתיים, ו'בתמורה' הסנקציות המוטלות כיום במסגרת החוק על חייבי גיוס משתמטים, כגון איסור על נסיעה לחו"ל וקשיים בהוצאת רישיון נהיגה, לא יחולו עליהם. החתימה היא מול הצעירים אישית, בלא לשתף את הישיבה שבה הם לומדים. ברים חשף כי שבעה תלמידים כאלה מישיבת אתרי היוקרתית חתמו על ההסכם. אלא שכעבור זמן קצר, כאשר המדינה חזרה לשלם לישיבה את הקצבה עבור השבעה האלה, הבינו ראשי הישיבה כי הם חתמו על המסמך הזה מול צה"ל וסילקו את התלמידים האלה מהישיבה. ראש הישיבה גם כינס את תלמידי הישיבה והבהיר כי הישיבה לא תאפשר לתלמידים שיחתמו מול צה"ל על ההסדר הזה להמשיך ללמוד בישיבה, כי המשמעות תהיה שהישיבה נותנת יד לגיוס חרדים.

תא"ל (במיל') ראם עמינח, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל, אמר בגל"צ כי לדעתו זו טעות לשלוח צווים לחרדים רק לכאלה שאינם לומדים. לדבריו, כל 3,000 החרדים שקיבלו צו ראשון היו כאלה שעובדים או שלומדים לא בישיבות, לא חבר'ה מהמיינסטרים החרדי. גם מהם, רק 257 התייצבו, מהם רק 50 התגייסו, ומהם רק 10 לוחמים. לדעתו, אחת הסיבות למספר הזעום של מתייצבים היא העובדה שצווים נשלחו רק לכאלה שאינם לומדים בפועל בישיבות, ולא לכלל הבנים בגיל גיוס, כולל התלמידים. שייכות לקבוצה זו מעמידה אותם כסוג ב' בחברה החרדית, ולכן בברכת משפחותיהם העדיפו להתעלם מהצווים. להערכתו, לו נשלחו צווים לכולם, כפי שהיה עד שנת 1977, יחס המתייצבים היה גדול בהרבה.