שי יאסו (מורה דרך ומדריך טיולים מוסמך, מנכ"ל ארץ חדשה - טיולים וסיורים מודרכים ברחבי הארץ)"אלי, שלא ייגמר לעולם…" – השבוע ציינו 80 שנה למותה של חנה סנש, צנחנית היישוב העברי. חנה צנחה ביוגוסלביה בשליחות הצבא הבריטי, חצתה את הגבול להונגריה ארץ מולדתה, שם נתפסה והוצאה להורג באשמת ריגול "ובגידה במולדת".
נצא בעקבותיה לטיול קצר בקיבוץ שהיא נמנית עם מייסדיו – קיבוץ שדות ים!
התחלה: בווייז "שדות ים שער דרומי" – יש חניה לפני השער.
סיום: כ-300 מ' מנקודת ההתחלה – ניתן לחזור רגלית.
הביקור בבית חנה סנש בתשלום ובתיאום מראש, כמו גם הביקור במוזיאון עתיקות קיסריה.
בית חנה סנש ומוזיאון אוצרות קיסריה
מהחניה ניכנס רגלית לקיבוץ, אל בית חנה סנש אשר הוקם לזכרה ומנציח את פועלה.
המבנה עצמו נבנה מחומרי בנייה מקומיים ובסגנון הבינלאומי. תחילה שימש את חברי הקיבוץ כמרכז תרבות להנצחת זכרה, ובהמשך נפתח לקהל הרחב. בשנים האחרונות שוקם המבנה ועוצב מחדש, כך שהביקור מתחיל בישיבה באודיטוריום לשיחה קצרה וסרט, ונמשך בשיטוט מרתק בתצוגה המציגה את סיפור חייה ומותה. בין היתר, מופיע שחזור חדר בסגנון בית משפחת סנש בהונגריה עפ"י צילומים וחפצים שלה! בתצוגה מופיע גם סיפורם של 37 צנחני היישוב שחנה נמנתה עמם (7 מתוכם הוצאו להורג). כשנצא החוצה נבחין בחזית המבנה בתבליט, ובו אישה צעירה שגבה מופנה אלינו והיא הולכת באגרופים קפוצים אל הלא נודע – כדברי חנה: "קול קורא והלכתי – הלכתי כי קרא הקול".
התבליט בחצר בית חנה
התבליט הוצב תחילה על קברה של חנה בבית העלמין היהודי בהונגריה. עצמותיה הובאו לארץ בשנת 1950 על סיפונה של ספינת קרב ישראלית, והובאו לקבורה בהלוויה ממלכתית מכובדת בחלקת שבעת צנחני היישוב בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. התבליט הועתק לכאן ב-2007 כשלמרגלותיו חקוק השיר שכתבה: "אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות".
מעבר לתבליט נבחין במבנה נוסף בסגנון רומי עם חצר גדולה ועמודים מסוגננים – זהו מוזיאון אוצרות קיסריה. בחצר ובמבנים שמסביב מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים מרתקים שהתגלו ע"י חברי הקיבוץ בשטחי הקיבוץ ובשטחים החקלאיים וע"י משלחות שחפרו בקיסריה. שווה ביקור!
משמאל למבנה בית חנה מוצבת תצוגת ההיסטוריה של קיבוץ שדות ים – הקדמה טובה לקראת הביקור בנקודת ההקמה של הקיבוץ, אליה מועדות פנינו.
מבנה האבן הראשון
נצעד אל מאחורי בית חנה, ונלך על השביל המקביל לחוף הים צפונה. לאחר כ-300 מ' הליכה נבחין משמאל לנו בגבעת דשא שעליה גן פסלים בעלי נרטיב נשי שפיסלה יעל ארצי בסטודיו הסמוך לגן. נעלה בשביל בין הפסלים אל הגבעה הצופה אל הים, נהנה מ"החול והים, רשרוש של המים", מדרום לנו תחנת הכוח "אורות רבין" והספינות העוגנות בה, מצפון לנו "גן לאומי קיסריה", ואנו עומדים על גבעת החול שעליה התיישבו לראשונה החבר'ה מתנועת הנוער העובד והלומד שנענו לקריאתו של בן גוריון "והנוער אשר בארץ…יראה בגלים את אשר רואה איש השדה ברגבים – מקור חיים ועוז וישע" – הם מקבלים את השם "קבוצת הים", וכאן על הגבעה הזו בשנת 1940 הם מקימים את מתחם האוהלים של הקיבוץ החדש שנקרא תחילה "קיבוץ קיסריה" והיה לקיבוץ הימי הראשון. כשנה לאחר הקמתו מצטרפת חנה לקיבוץ השוכן בין השדות לבין הים ומקבל בהמשך את שמו "שדות ים".
תחילה עסקו חברי הקיבוץ בדייג וספנות, ובהמשך גם בחקלאות. בלוקים לבנייה הכינו מחול ושברי צדפים המכונה "זיפזיף", שבהמשך התפתח למפעל מרצפות וכיום מפעל משטחי שיש מוצלח! בסמוך לנו נבחין במבנה אבן עתיק המכונה "נוקטה", שהוקם ע"י הבריטים יחד עם הקמת הקיבוץ על מנת לשמש נקודת משמר ומחסן נשק.
נוקטה – מבנה האבן הראשון בקיבוץ
זהו מבנה האבן הראשון שהוקם בקיבוץ, כששנים ספורות לאחר בנייתו שימש חדר האוכל של הקיבוץ ובהמשך גם מאפייה. מעבר למבנה מתנוסס מבנה גדול המשמש חדר אוכל של הקיבוץ כיום (רעבים? חדר האוכל כשר ומאפשר להצטרף לארוחת הצהריים בתשלום כמובן).
נביט שוב אל הים – נבחין בטבלאות הגידוד שבתוך המים, המהוות גם בתי גידול לבעלי חיים ימיים רבים ומגוונים. בנוסף, בעונה המתאימה החוף משמש אזור הטלה של צבי הים – מה שמחייב שמירה על ניקיונו בייחוד מקוליסים שמותירים אחריהם רכבי שטח ומקשים על הגעת האבקועים הצעירים לים. המזח הנכנס לתוך הים מכונה בערבית "נוס אל חת" – אבן האמצע. הוא שוכן בדיוק באמצע בין שני הנמלים העתיקים עכו ויפו, ומכאן חשיבותו, אבל יותר מכך – חנה בחרה לשבת דווקא כאן, על אבן הסלע הבולטת מהמזח דרומה אל תוך המים, ולכתוב ביומנה מילים שלימים יהפכו לשירים שהם נכסי צאן וברזל בתרבות הישראלית – "אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות"!
shayyasso@gmail.com
