שי יאסו (מורה דרך ומדריך טיולים מוסמך, מנכ"ל ארץ חדשה - טיולים וסיורים מודרכים ברחבי הארץ)"יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים… ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת" (ש"י עגנון, "תמול שלשום"). נצא לסייר בין שכונות נחלאות הציוריות באווירה של ירושלים ובאווירת ימי הסליחות!
נקודת התחלה: שכונת אבן ישראל
נקודת סיום: גן התות בשכונת אוהל משה
בברכת יעקב את יוסף בנו נאמר: "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל". כשיוסף אחר, יוסף ריבלין, צאצא עליית תלמידי הגר"א, שכונה גם השטעטל מאכר (עושה השכונות) היה צריך לבחור שם לשכונה זו שאותה הקים בשנת 1875, הוא קורא לה כסימן ברכה "אבן ישראל", שם שמרמז על מספר הבתים שבה 53 כמניין "אבן" – בתים המקיפים חצר גדולה כיאה ל"שכונת חצר" ושערים שנסגרו לעת ערב וסיפקו הגנה לתושבים.
השכונה היא השישית שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה, ובמרכזה עומד כיום תיאטרון גדול, אבל בעבר היו בה לא פחות מ-5 בורות מים שסיפקו לתושבים מים לשתייה, לכביסה ולצרכים נוספים. השכונה נוסדה אמנם כשכונה אשכנזית ובה ביה"כ האשכנזי "בית צבי", אך מהר מאוד הפכה לשכונה מעורבת ונוסף לה בית כנסת ספרדי "קהל ציון", שבכל שנה בשבת תשובה היה מלא עד אפס מקום בקהל רב שהגיע לשמוע את דרשתו של הרב הספרדי הראשי. ביה"כ שוכן במבנה ששימש גם בית יתומים – מבנה גדול ומפואר שאת בנייתו תרמו מכספם שתי משפחות בוכריות – מה שמעיד על החשיבות בעיני הקהילה בסיוע לנזקקים.
מכאן נצא לרחוב אגריפס, נחצה אותו וניכנס לרחוב "סוכת שלום". "בספינה של אש באו לחוף יפו פתח עיר הקודש ירושלים… קמו יום אחד וצררו צרורם אל מעט, תלשו עצמם מבתיהם ומקומותיהם, שמו דרכם לארץ הצבי" – כך מתאר ישראל זרחי את עלייתם של היהודים מתימן בשנת תרמ"ב (1882), ומשום שנדמו לערבים מצאו עצמם "נטושים ועזובים על פני השדה" במערות קבורה עתיקות בנחל קדרון. בהמשך הם מקימים מעל הנחל את כפר השילוח, ומאוחר יותר אף מגיעים להתיישב בשכונת "סוכת שלום" שבה אנו נמצאים – שכונה הקרויה ע"ש אחד ממייסדיה וכביטוי לרצון לשבת תחת סוכת השלום שאותה פורש הקב"ה על עמו.
בסמוך לשכונה נבנו שני מבנים ארוכים ש-12 דירותיהם הוגרלו בין העולים מה שהקנה להם את הכינוי "בתי גורל", ודירה נוספת משמשת עד היום בי"כ "הגורל" ע"ש הרב שלום שבזי בנוסח הבלאדי המקורי.
נצא מהשכונה דרך רחוב "הרב אריה לוין" ונגיע לבית הרב אריה לוין. בבית זה שבשכונת "משכנות ישראל", התגורר "אבי האסירים", הרב אריה לוין ואשתו חנה. במשך 25 שנים בתקופת המנדט הבריטי, נהג הרב בכל שבת לבקר את האסירים היהודים, וביניהם אסירי המחתרות הכלואים בבית הסוהר הבריטי במגרש הרוסים, להתפלל איתם, להעניק להם אוזן קשבת ולהעביר ד"ש למשפחותיהם. בערוב ימיו קיבל בשל כך ע"י משרד הביטחון את "עיטור לוחמי המדינה".
נמשיך ברחוב הרב אריה לוין עד למינהל הקהילתי "לב העיר" – כך מכונה גוש שכונות "נחלאות" באופן רשמי, שם המרמז בגימטריה על 32 השכונות שבו. משמאלנו ביה"כ "אוהל משה" ותחתיו היה ניצב התנור השכונתי – בערב שבת תושבי השכונה היו מפקידים את מאכלי השבת בידי הממונה על התנור, והוא בהסכמה שבשתיקה וכחלק מהערבות ההדדית היה נוהג להעביר אוכל מסיר לסיר בהתאם למצבה הכלכלי של כל משפחה.
נפנה ימינה אל רחוב "אוהל משה" ונגיע אל "גן התות". גן התות מכונה כך בשל עצי התות שבו, המוזכרים בשיר "אני וסימון ומואיז הקטן", שכתב יוסי בנאי ומתאר את עץ התות שבשכונה – שכונת "אוהל משה", הקרויה ע"ש הנדבן משה מונטיפיורי שמכספו נבנתה. השכונה נבנתה כשכונה ספרדית, ספניולית, וחוץ מביה"כ שעל פניו חלפנו יש בה בי"כ של יוצאי ינינה ביוון, ובי"כ איטלקי. בנוסף, שימשה השכונה השראה לנשיא המדינה החמישי, יצחק נבון, שהתגורר בה בילדותו, לכתיבת המחזמר "בוסתן ספרדי" המתאר את הווי החיים בשכונה – מה שהקנה לגן את השם הנוסף "גן הבוסתן הספרדי". אחת הסצנות המפורסמות בהצגה היא כשמושון השמש דופק בתריסי חלונות הבתים לעורר את האנשים לאמירת הסליחות.
בחגיגות מאה שנה לשכונה הסביר יצחק נבון את סוד העושר הרוחני והתרבותי שלה: "איש לא הרגיש את עצמו לבד ובודד… שמחת היחיד הייתה שמחת הכלל, ויגון הפרט היה יגון הכל – כולם היו חומת מגן תומכת ועוזרת לזולת". הלוואי ששכונות נחלאות יהוו מיקרוקוסמוס למדינה כולה!
חג שמח ושנה טובה!
לפרטים ולהזמנות סיורים: 050-5913914
