הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הניצחון הראשון הוא בעובדה שיצאנו מהבועה וממסגרת שהיינו נתונים והערבנו בכלל האוכלוסייה. בהתערבות זו הקשבנו ודברנו, נחשפנו וחשפנו, ומצאנו את עצמנו בדיוק במקום בו אנו אמורים להיות – כחלק מהאומה הישראלית החיה בארצה, ומתמודדת עם בעיותיה. זכינו ללמוד על כולם וללמד אותם היכן אנו חיים ומה אנו עושים ומהי טיבה של ארץ זו ומהיכן שואבים תעצומות נפש כדי להתמודד עליה. ערכו של ניצחון זה לא יסולא בפז, ללא קשר לתוצאות המשאל הפנימי שעורכת מפלגה פוליטית.
הניצחון הראשון הוא בעובדה שאנו עצמנו הורדנו חלק ניכר מהמחיצות שבנינו בינינו לבין עצמנו. פתאום שוב אנו ביחד – סוגים שונים של התיישבות ואנשי ההתנחלויות והערים גם יחד; ישיבות ומדרשות לבנות שנחלקו ביניהם מלחמות אידיאולוגיות נוקבות עובדות עבודה רוחנית כתף אל כתף ברימום דמותו של עם ישראל; זקיפות קומה הנובעת מאמת פנימית ומחוסן אמונה שבה לנשב בנו ובילדינו – קשה לאמוד את החשיבות העליונה של כיוון זה.
הניצחון הראשון הוא בעובדה שאנו שבים לבטא ברשות הרבים הציבורית קול שזמן רב לא נשמע. שקענו אט אט בניהול החיים ובהתייחסות מתמדת לצדדים הביטחוניים ושכחנו לעסוק בשאלת העוצמה הרוחנית והנכונות להיאבק עליה. גם בערים וגם ביישובים שקענו בשגרה, והנה באה רוח טלטלה שחייבה אותנו להתייחס אחרת למציאות ולפעול בתוכה. העובדה שאנו מוכנים להתמודד ולא מתייחסים למציאות כאילו הדברים כבר הוכרעו, ואין רוחנו נופלת כי אם מסתערת עוד ועוד על המציאות – היא עצמה ניצחון גדול.
הניצחון הראשון הוא בעבודה שהברית הכל כך פשוטה והכל כך ברורה שבין אנשי ההתיישבות לבין תושבי הפריפריה קמה ונעמדה על רגליה. מחרחרי ריב ומדון מנסים זמן רב לתקוע טריז בין האוכלוסיות במדינת ישראל, ולהסית את זו כנגד זו. הם מבקשים להשניא את אנשי ההתיישבות על הפריפריה, על ידי האשמת ההתיישבות במשבר הכלכלי הכללי. והנה אנשי הערים שאינן במרכז מארחים את אנשי ההתיישבות בחום, ורואים בהם שליחי ציבור. עמדתם בשאלת מדיניות ישראל תהיה אשר תהיה, אולם הרצון להיות שותפים והאהבה בה כולם מקבלים האחד את השני היא אחד הניצחונות הגדולים.
הניצחון הראשון הוא בעובדה שמוכח עוד ועוד שלמדנו לדבר, ולמדנו כיצד לנהל מדיניות. אין אנו באים בכוח, ואין אנו מנסים לכפות את כלל ישראל. למדנו כי יש להוציא את הטוב ואת הרצון האמיתי הקיים, ושמהלך ציבורי מתעצם בשעה שמצליחים לחלץ מהאחר את הטוב שיש בו. למדנו כי בשעה שאנו נוהגים בדרך ראויה ובדרך צודקת אנו נשמעים, ובשעה שאנו מקשיבים אנו נשמעים – עד כמה חשוב לנו ללמוד את זה ולנצל את זה לקידום הדברים האמיתיים שאנו מבקשים לקדם.
ומה הלאה? על ארץ ישראל נמשיך להיאבק, ולטעת בכל מקום שניתן לבנות ושניתן לטעת. ברם, נפתחו בפנינו שערים חדשים לשינוי דמותה של מדינת ישראל, ולקידומה למקום שראוי שהיא תהיה בו. בד בבד עם ארץ ישראל עומדת על הפרק שאלת זהותה היהודית של מדינת ישראל, ושאלת החינוך הדתי ושאלת הצדק החברתי ועוד ועוד. אף אותה יש אפשרות לשנות באותה דרך – במגע אישי, במהלך ארוך טווח של הקשבה ודיבור, במהלך מבית לבית ובאמונה כי ניתן לשנות עולם. אם נאמץ דרך זו – גם את מסירות הנפש של מאבק על נושאים חשובים לא פחות לדמותנו הציבורית וגם את הדרך להשגתם – נפתחו בפנינו אפשרויות חדשות ללא גבול. הרוח הגדולה שנושבת עתה לא תשקוט, אלא תהיה בסיס לסולם המוצב ארצה שראשו עשוי להגיע לשמיים.
(אחרי מות קדושים תשס"ד)
