ד"ר יצחק קניגסברגקדושים תהיו – האסוציאציה הראשונית למקרא הציווי היא , שבכדי לקיים צו אלוקי זה, יש למסור את הנפש על קידוש ה'. סמיכות פרשת קדושים לימי הזיכרון לקדושי השואה ולקדושי התקומה, אך מגבירה תחושה זאת. האם זאת כוונת התורה בדרישה: קדושים תהיו ?
מקובל לראות באדם המתנזר מחיי היום יום, הממעט לעסוק בחומריות ומקדיש עצמו לחיים רוחניים "בלבד" את סמל האדם הקדוש.
בנצרות ובדתות אחרות אכן אלה הם המאפיינים של איש קדוש. האם זאת הכוונת התורה בדרישה: קדושים תהיו?
מתוך עיון בפרשה ניתן לראות שהדרישה לקיום הצו: קדושים תהיו מתמקדת בקיום מצוות תעשה ולא תעשה בחיי החולין היום יומי: "איש אמו ואביו תראו, ואת שבתותי תשמרו, לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תיתן מכשול, לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך, לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך" (יט,ג – יט ). – מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
תורת ישראל היא תורת חיים: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם
אני ה'"(יח, ה ). בקיום החוקים והמשפטים ניתן לקיים את הציווי: קדושים תהיו. אין צורך
למסור את הנפש על קידוש ה' , ואיננו נדרשים לחיי נזירות ופרישות בכדי למלא אחר דרישת הצו הנ"ל.
בסוף הפרשה כתוב : "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי " (כ, כו).
האם גוי המתנהג באופן הומני ומקיים חוקים סוציאליים , בדומה למצוות המוזכרות בפרשה, יכול להגיע למעלה של קדושים ?
בחלק גדול מהציוויים מופיע הכרזה נילוית: אני ה' . "לא תשבעו בשמי לשקר וחיללת את שם אלוקיך אני ה'" . "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" וכ"ו, ובסיכום : "ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם אני ה'". מדוע מופיעה ההכרזה :"אני ה'" ,בסיפא של הציוויים הללו ?
התשובות לשתי השאלות הללו טומנות בחובן את אחד העקרונות הבסיסיים ביהדות , ולכן נאמרה פרשה זאת בהקהל: "דבר אל כל עדת בני ישראל" (רש"י ).
אדם קרוב אצל עצמו. אי לכך יש צורך להסדיר בחוק את מערכת היחסים בין אדם לחברו החיים בצוותא באותה חברה. בכל מדינה מתוקנת, מערכת החוקים מאזנת בין הדרישות לזכויות הפרט לבין צורכי הכלל. במערכת כזאת יש הרבה מקום לפעולות התנדבות, שבה הפרט מוותר על זכויותיו למען הכלל.
במערכת חוקי התורה, הוויתור על זכויות הפרט למען הכלל, מעוגן במערכת של מצוות וחוקים מחייבים.
במערכת החוקים הכללית, אין משום עבירה על החוק, אם לא הדרת פני זקן. על פי התורה זו עבירה על מצוות עשה. האם התורה מגמדת את רוח ההתנדבות במקום לרוממה ?
שאלה זאת מתחדדת על ידי הוספת הכלל הידוע שקבעו חז"ל: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". האמנם מעלת המצווה ועושה גבוהה יותר מן המתנדב שאינו מצווה ועושה?
חברה, ותהא זאת בעלת תודעה הומנית מפותחת, אינה יכולה להתנהל על בסיס התנדבותי בלבד. הפרטים המרכיבים את החברה, לפעמים הם נכונים להתנדב לפי צו מצפונם, ולפעמים לא ; לפי חשקם.
למתנדב יש פתח מילוט. למצווה על פי חוק אין. בהיבט הזה, המצווה ועושה נמצא ברמה גבוהה יותר מן המתנדב.
התורה מצווה על קיום מצוות הומניות: "לפני עיוור לא תיתן מכשול, ואהבת לרעך כמוך", וכדומה , כפי שהיא מצווה על מצוות הגיוניות: "לא תעשו עוול במשפט, לא תגנובו ולא תכחשו איש בעמיתו", וכפי שהיא מצווה על מצוות שאין בהן שני יסודות אלה: "את שבתותי תשמורו, ומקדשי תראו, ואלוהי מסכה לא תעשו לכם". כל המצוות כמקשה אחת הן בבחינת מצווה ועושה. התוספת למצוות : "אני ה'" ,
מחזקת את הטיעון, שהמצוות ההומניות כמו גם המצוות ההגיוניות והחוקות מקוימות בגלל ה "אני ה'" ולא בגלל ההומניות שבהן. אלה הקריטריונים המקנים את הזכות לתואר : קדושים .
גוי המתנהג בצורה הומנית כלפי חבריו או כלפי יהודי , יכול לזכות בתואר חסיד אומות העולם, אך מכיון
שהוא אינו בבחינת מצווה ועושה ואין עליו הפיקוח של אני ה', הוא לא זכאי לתואר: קדושים.
בנקודה הזאת אנחנו נבדלים מן העמים : "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (כ',כו').
(אחרימות קדושים תשס"ד)
