פסוקי הפרשה החזירו אותי אל הקורסים הראשונים שלמדתי במסגרת התואר הראשון בפסיכולוגיה ואשר אותם אני מלמדת בשנים האחרונות במוסדות שונים.
בין תחומי המחקר המרכזיים בהם עוסקת הפסיכולוגיה, בולט תחום הלמידה. חוקרים רבים ניסו ומנסים לפצח את המנגנונים השכליים, הרגשיים, החברתיים והנפשיים, המביאים אדם (ובע"ח) לשנות את עמדותיו, תחושותיו והתנהגותו.
אחת מתיאוריות הלמידה הבסיסיות מכונה – הגישה ההתנהגותית (ביהביוריסטית). גישה זו, שצמחה והתפתחה מהניסויים של פאבלוב, ווטסון וסקינר (בני תחילת המאה העשרים), חוקרת את ההתנהגות הגלויה הניתנת לכימות ולמדידה אובייקטיבית ומניחה שהסביבה מעצבת אותה באמצעות חיזוקים, עונשים ועוד.
חיזוק – מהו?
על פי הגישה ההתנהגותית, "חיזוק" משמעו גירוי או אירוע, אשר מביא לביצוע חוזר של התנהגות.
התיאוריה מבחינה בהקשר זה בין חיזוק חיובי: גירוי נעים הניתן לאחר ביצוע התנהגות, שמביא לחזרה עליה (למשל מתן שבח לילד שמצביע בשיעור), לבין חיזוק שלילי – יצירת מצב בלתי נעים שהאדם ירצה להפסיק ועקב כך יבצע את המצופה (למשל התקנת צפצוף מטריד המתריע על אי חגירת חגורת בטיחות ברכב, לשם חגירתה). גם איום הנו דוגמא לחיזוק שלילי – בשל החשש שיתממש, ננהג כמתבקש.
בפסוקים שלפנינו משתמש ריבונו של עולם בשני סוגי החיזוקים, על מנת לגרום לנו לשמור את מצוותיו:
הפרשה נפתחת בחיזוקים חיוביים והבטחה לשפע ורווח והצלה אם נלך בחוקות ה': "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם…" (ויקרא כ"ו, ג'-ה').
אחר כך מתווסף אלמנט של איום (חיזוק שלילי):
"וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם…" (שם, פס' י"א- ט"ז).
התורה מלמדת אותנו על כוחם של חיזוקים, עובדה שקיבלה תוקף מדעי אלפי שנים מאוחר יותר.
עצוב, עם זאת, לגלות עד כמה קשיי עורף אנחנו, שכנגד עשרה פסוקים של חיזוקים חיוביים, ניצבים שלושים ושניים פסוקים של איומים… וגם זה לא תמיד עוזר.
(בחוקותי תשעט)
גישה התנהגותית בלמידה
השארת תגובה