לפני כחצי שנה התחלנו ללמוד פה מדי שבוע את פרקי ספר יהושע וכעת הגענו לפרק כ"ד והאחרון. בפרק אנחנו נחשפים לנאום השני של יהושע לפני מותו ובצירוף מקרים מעניין תחילתו מופיעה גם בהגדה של פסח.
"וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ, לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם, כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר; וַיַּעַבְדוּ, אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק. וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם."
כשאני מנסה להבין מדוע יהושע מחליט להתחיל את נאומו דווקא באזכור של תקופת תרח (ולא למשל אצל אברהם או לחילופין בנח), ההגדה נותנת הסבר ברור: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו". לפני שהוא נותן מסרים של חיזוק ותוכחה אחרונים לעם, הוא מזכיר להם מאיפה הם באו ואיזה תהליך הם עברו.
יחד עם זאת, כאשר אנחנו הולכים לארגונים גדולים ומצליחים ומנסים להבין את הנרטיב שהארגון מצייר לנו, לרוב נראה שהסיפור מתחיל מנקודה תמימה וקטנה והמשיכה להצלחה גדולה. ניתן לראות את זה בסיפורו של מארק צוקרברג באוניברסיטת הרווארד שהקים עם חבריו את פייסבוק, סטיב ג'ובס שהקים את אפל מהמוסך בבית הוריו או אצלנו את רמי לוי שצמח מחנות קטנה בשוק מחנה יהודה.
הסיפור הארגוני נועד לחבר את העובדים ואת הלקוחות למוצר ולהזדהות איתו, מאפשר להתחבר לסיפור ההצלחה. מתוך כך התחלה בעבודה הזרה של תרח נראית תמוהה.
התשובה בעיניי נמצאת בסוף הפרק: "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה ה', אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל."
אותם זקנים אמנם לא היו שם בתקופת אברהם וחוו רק את סיום התהליך לתקומת עם ישראל בארצו אך הם הרגישו חלק מהסיפור של עם שקם ממקום נמוך של עבודה זרה והגיע לגדולות. כל עוד אלו היו בחיים, העם שמר על עצמו כעובד ה'. כאשר אנחנו מספרים את הסיפור מדור לדור, אנחנו מנסים לחבר גם אותנו לאותו סיפור גדול, כזה שזוכר שבמקור היינו במקום אחר ואם לא ניקח חלק בתהליך הגדול אנחנו עלולים לחזור כמה צעדים אחורה, עד לימי תרח ועבודה זרה. עלינו לספר את הסיפור, כדי שנוכל להתקדם ולהמשיך אותו.
